המדרש והמעשה דברים ה

כדרך שפוסל בעדים, ובתומים סי' מ"ו ס"ק כ"ח הוכיח דעת הרי"ף דאינו פוסל, ודעת הראב"ד [ברמב"ם פי"א מה' סנהדרין] דפוסל גם את השאר

ולכאורה עלה בדעתי להוכיח דעת רש"י ז"ל כדעת הראב"ד ומוהרח"ש, דפוסל כל הועד, והוא מהא דש"ס סנהדרין [ל"ו, א.] דאברייתא דהתם, הטהרות והטמאות אב ובנו רב ותלמידו מונין להם שנים כו', ד"מ וד"נ אין מונין להם אלא אחד כו', כ' רש"י ז"ל, וז"ל אבל ד"מ וד"נ שמנין שלהם בתחילת דין מן התורה, ד"מ בשלשה, וד"נ בכ"ג כו', אין אב ובנו כשרין זה עם זה, ולא הרב ותלמידו מונין להם אלא אחד, כו' וסיפא דברייתא לא ישב בצדו אפילו שותק, אלא עומד והולך לו. עכ"ל רש"י ז"ל. וסוף ד' רש"י הללו נראין כמיותרים לגמרי, וידוע שאין דרכו של רש"י ז"ל בפירושו אלא לפרש ד' הגמרא, ולא להורות פסקי הלכות, ולאיזה צורך הביא רש"י כאן לסוף ד' הברייתא (דלא ישב בצדו) שלא נזכרו כלל בגמרא. ועוד שגם ראש דברי רש"י תמוהים, דברייתא עירבה יחד אב ובנו ורב ותלמידו, ורש"י ז"ל הפריד בין הדבקים, דעל אב ובנו כ' שאין כשרים זע"ז, ועל רב ותלמידו כ' שאין מונין להם אלא אחד

מזה מוכח לענ"ד דרש"י כמו הרח"ש ס"ל, דאב ובנו, באמת אף גבי דיינים אפילו באחד אין מונים להם, כדין קרוב ופסול גבי עדים, אלא דא"כ תקשי אלישנא דברייתא, מ"ט באה ועירבה שני הדברים, אב ובנו ורב ותלמידו בחדא מחתא (והא אב ובנו אפילו א' אין מונין, דפוסל כל הועד), כדי לתרץ זה מסיק רש"י לסיפא דברייתא, דלא ישב בצדו אלא עומד והולך לו, כלומר דא"כ נמצא דתחילת ישיבתו לא הוי רק למיחזא, ובכהא"ג הא אף בעדות גופא אינו פוסל את השאר וניחא מה דעכ"פ מונין לו. [וע' בלשון הראב"ד פי"א מה' סנהד' שם]. ולהלן בדברינו יבואר, שגם ראש ד' רש"י ז"ל בסנהדרין ל"ו שם מדויקים מאד

עכ"פ הוכחנו שיטת רש"י, דקו"פ פוסל כל הועד אף בדיינין. אבל המ"ל הוכיח שיטת רש"י ממקום אחר [יבמות, ק"ד.] ההיפך, מזה. דאהא דאמר התם חלצה בשנים או בשלשה ונמצא א' מהם קו"פ פסולה, כ' רש"י ז"ל וז"ל "או בשלשה, דהדר הו"ל כשנים", משמע עכ"פ דשנים מיהו הויין, וע"י צירופו של זה אינם נפסלים. והתומים בסי' מ"ו דחה, דרש"י בא לפרש אליבא דכו"ע, היינו אפי' למ"ד דבד"מ תתקיים בשאר אפילו לענין עדות אבל זה דחוק, דהא אנן קיי"ל דפוסל כל הועד אף בד"מ

ומטיבותי' דבעל מ"ל ז"ל אמינא, דאם בא להוכיח שיטת רש"י מהא דיבמות, עדיפא הו"ל להוכיח, לא לבד מיתור לשונו אך גם מעצם הסוגיא. דהנה איתא התם בסיפא דמתניתן, ר"ש ור"י הסנדלר מכשירין בשנים, וכ' רש"י ז"ל, ל"ג בשנים. דהא בהא קאעסיק נמי ת"ק. עכ"ד רש"י ז"ל. ובתוס' שם כתבו וז"ל, ולאו דוקא בשנים, אלא לשון עדות בעלמא נקיט, ובקונטרס לא גריס שנים. עכ"ל התוס'. ומבואר לענ"ד דבאמת רש"י ותוס' לאו חדא מילתא אמרי

דלרש"י אליבא דר"ש וריה"ס עכ"פ בעינן שנים (ודלא כר"ע בבית האסורין שהכשיר אפילו ביחיד, ואפילו ביל"ב.) ועכצ"ל דאינהו נמי דרשי זקנים שנים, כת"ק דר"י ביבמות ק"א שם, אלא דבהא פליגי, לת"ק ילפינן עוד שלישי מכללא דאין בי"ד שקול, ולר"ש וריה"ס אולי ס"ל דל"ש אין בי"ד שקול אלא בדין ממש, דתלוי בשקול הדעת, ולא בחליצה (וכעין זה כ' התוס' שם לענין סמיכת פר) וממילא דסגי בשנים, ושנים עכ"פ בעינן. אלא דאעפי"כ לא גריס רש"י שנים בדבריהם של ר"ש ור"י הסנדלר, משום דשפת יתר היא, דהא בשנים נמי קאעסיק ת"ק, (כלשונו של רש"י ז"ל) משא"כ לתוס' שכ' להדיא "ולאו דוקא שנים, אלא ל' עדות בעלמא נקיט", הרי מבואר מדבריהם להדיא דלר"י וריה"ס חד נמי כשר לחליצה, והתוס' בזה לשיטתייהו [לעיל, ק"א]