המדרש והמעשה דברים מט

אצל מוצש"ר מוסיף הספרי אפילו לאחר זמן, רצונו שאפילו אם לא הי' השלוח תלוי במעשה דגרושין, רק בזמן לחוד, דממילא אתא, הוי ג"כ בכלל האזהרה, ומחויב לקדשה קדושי עולמית. ובא וראה שרבותא זו השמיעונו חז"ל בספרי דוקא אצל מוצש"ר ולא אצל אונס, שכבר בארנו למעלה דאצל אונס קדושי זמן לא משכחת לה כלל. והבן

ואכתי פש לן לבאר לאידך דספרי שהבאנו למעלה, היינו מה דמסיק הספרי להלן אצל אונס (ולא אצל מוצש"ר) אהא דא"ק לא יוכל שלחה, אבל משלחה ליבם. ומבואר דגם זה פלאי ומה בעי הספרי בזה. ובפשטות הי' נלענ"ד עפי"מ שהקשו התוס' [תמורה ד'] לרבא דכ"מ דא"ר לא תעביד אי עביד ל"מ, א"כ אם קבלה קדושין מאחר ולאחר שגרשה המוצש"ר או המאנס) לא תהי' מקודשת, וכן באשת כהן איך אמרו דלוקה ואינו מחזיר, הא אין כאן גט כלל, מדגירש נגד מימרא דרחמנא. ע"ש בתוס' שנדחקו לתרץ, דבהא אפילו לרבא אי עביד מהני, מדאיתקוש גרושין למיתה

והנה באמת מפשטה ידה וקבלה קדושין מאחר אולי אין ראי' כל כך, דהא אי אמרה איהי לא בעינא מי איתא לעשה כלל, ומדפשטה ידה וקבלה קדושין מאחר אולי איגלאי מילתא למפרע דמדעתה הוי, ודהוי ניחא לה בגרושי' מן הראשון, **(איברא דע"ז יש לפקפק הרבה, אבל אכמ"ל:)** וכן מהא דאשת כהן שלוקה ואינו מחזיר אולי ג"כ אין ראי' כ"כ, דאפשר אין ה"נ דמדאמר רחמנא לא תעביד אי עביד ל"מ ואינו גט, אלא דאעפי"כ, מדאין הפסול בעצם הגט אולי לא גרע עכ"פ מריח הגט, דג"כ פוסל בכהונה כמבואר ביבמות נ"ב וצ"ב, דאע"ג שאמר ואי את מותרת לכ"א והוי כתנאי המאגדה לכל ימי חייה מ"מ פסולה לכהונה מד"ת, ובודאי הי' מקום לאמר אף גבי אונס שגירש ג"כ הכי, דנהי שאמרה תורה לא יוכל שלחה כ"י ואפילו אי נימא דעביד לא מהני, מ"מ לא עדיף ממגרש באופן המאגדה לכ"י חייו, דמה לי אם תנאו מאגדתה, מה לי אם איסור תורה מאגדתה אליו לכל ימי חייו, ועכ"פ פוסלה גיטה לכהונה (אפילו אי נימא דאינו גט)

הדרן לדברינו, דבין מפשטה ידה וק"ק מאחר, ובין מהא דכהן דלוקה ואינו מחזיר, לא הוי כ"כ ראי' כנגד רבא, ברם אם גירש מאנס בע"כ ומת בלא בנים, אי נימא דאף ליבם אינה זקוקה ושריא לעלמא, כגון דא ודאי רבותא היא אליבא דרבא, ובזה ודאי צריכין אנו למה שחידשו התוס' שם, דבהא אפילו לרבא נמי אי עביד מהני, מדאיתקוש גרושין למיתה

ועפי"ז היו מתישבים לנו שפיר דברי תנא דספרי שם, דמסיק ע"ד הכתוב ל"י לשלחה כל ימיו, אבל משלחה ליבם, כלומר אעפ"י שהוא מוזהר עלי' בבל ישלח, מ"מ אם שלחה הוי שלוח, ולא לבד לענין פשטה ידה וקבלה קדושין או שתיפסל לכהונה, אך גם לפוטרה מן היבם, וזו ודאי לרבא רבותא גדולה היא

שוב ראיתי דזה אינו, דאם לזה נתכוין תנא דספרי, א"כ למה נטר ללמדנו דבר זה עד פרשת אונס, והא פרשת מוצש"ר קדים לה, וחד דינא אית להו לתרוייהו, והתם הו"ל להשמיע רבותא זו, ועוד הא כל ד' התוס' בתמורה שם אזלי מקמי דהוי מסיק התם דהוי ניתוק גמור, והא אהא אתותיב רבא, ולבתר דמסיק שא"ה דא"ק כל ימיו, כל ימיו בעמוד והחזר, א"כ בלא"ה לק"מ קו' התוס' שם, ערש"י שם, וממילא דתו א"א לפרש אליבא דאמת הך דמשלחה ליבם דקאמר הספרי, דהיינו שגיטו גט, דמאי קמ"ל פשיטא, דמה שעשה עשוי, אלא דבעמוד והחזר קאי

ולולא דמסתפינא הוי אמינא דבאמת הא דמוצש"ר ואונס, אע"ג דלענין איסור שלוח בני חדא בקתא נינהו, מ"מ לאו לכל מילי