המדרש והמעשה דברים מ

ועשה מלאכה ולא ידע מעין איזו מלאכה, דחייב א"ת) והלח"מ תמה על הכ"מ, מדוע לא ניחא לי' לפרש כונת הרמב"ם בפשיטות, היינו שנסתפק אם היתה שם כלל מלאכה גמורה

ולפי דעתי י"ל בכונת הכ"מ שגם בלא הודע דשגגת שבת לא בנקל יצוייר חיוב א"ת, למ"ד חתיכה מב' חתיכות בעינן, ובשלמא באופן הראשון דפתח בי' הרמב"ם שם, היינו שבת וחול ועשה מלאכה, וא"י באיזה יום עשה זה שפיר מקרי איקבע איסורא, מדעכ"פ חל על מעשיו שם מלאכה ודאי, אלא שא"י אם בחול ואם בשבת, ושני הימים קבועים לפנינו, שפיר דמי לחלב ושומן לפניו, דכמו שבחלב האיסור הוא על האכילה, ואכילה היתה שם בודאי, אלא שנסתפק אולי שומן אכל, כך בשבת האיסור הוא על המלאכה, ומלאכה היתה שם בודאי, אלא שנסתפק אולי ביום חול עשה, והלא חול, ושבת קבועים לפנינו, משא"כ באופן השני שכ' הרמב"ם, בשאינו יודע מעין איזה מלאכה, אם תפרש את הספק אם היתה שם כלל מלאכה גמורה, איך תקרא לזה איקבע איסורא במה דאיקבע שבתא בעלמא, הא כמו כן איקבע איסורא דחלב בעלמא, ואעפי"כ באם היתה לפניו רק חתיכה אחת ס' חלב ס' שומן לא מהני לן מידי מה דאיקבע חלב ושומן בעלמא ה"ה כשאתה מסופק אם עשה כלל מלאכה ממש לזה לא מהני מה דאיקבע שבת בעולם, דהא לא על היום חל הספק, רק על המלאכה ואיהי לא איקבע. ודו"ק

ולענ"ד בשביל כך הוכרח הכ"מ לפרש כונת הרמב"ם באופן השני מדבריו [בה"כ פ"ח מה"ש שם] "או שעשה מלאכה בשבת ולא ידע מעין איזו" כפשוטו, היינו שבודאי היתה שם עכ"פ מלאכה גמורה, ולא בא הספק רק על השם, (דאלו בספק על המלאכה אין שם א"ת, דאין זה איקבע איסורא) וע"ז תמה הכ"מ שפיר, דסו"ס גם זה לא יתישב, דבכהא"ג קיי"ל כר"י דפטור בין מחטאת בין מא"ת, מא"ת פטור מדבודאי חטא, וחטאת ליכא מדלא ידע באיזה שם חטא. וסרה תמיהת הלח"מ מעליו

היוצא מדברינו, דבין לד' הכ"מ אליבא דרמב"ם ובין לד' הלח"מ, אין שם חיוב חטאת בעושה מלאכה בשבת, כ"ז שלא ידע מעין איזה מלאכה עשה, **(עכשיו ראיתי בס' מנ"ח [מ' קכ"א] הביא ד' הרמב"ם פ"ב מה"ש ה"ג שכ' חלב ונותר לפניו כו' שבת ויוהכ"פ וא"י באיזה וכו' פטור מן החטאת. והוכיח במנ"ח שם דמדהשמיט הרמב"ם הדין דעשה מלאכה וא"י מעין איזו מלאכה ש"מ דבכהא"ג ס"ל לרמב"ם באמת דח"ח, אע"ג דלענין חלוק מלאכות הו"ל כשני שמות. עיי"ש שנסתייע לזה גם מדבריו בפיה"מ, ופלא גדול על הגאון הנ"ל שנעלמו ממנו לפי שעה דברי הרמב"ם בפ"ח מה' שגגות וכל ד' הכ"מ והלח"מ עליו, שמדברי כלם משמע להיפך ממ"ש המנ"ח, והלא ד' הרמב"ם ברור מללו לחייב א"ת, הרי דעכ"פ חיוב חטאת ודאי ליכא:)** ועד כאן ל"פ ר"י ור"ש בכריתות י"ט אלא במי שחטא ולא ידע עצמו של חטא אלא דלר"ש עכ"פ חייב א"ת ולר"י אף מא"ת פטור. ולפי שהוכחנו בד' הרמב"ם אף בעשה מלאכה בשבת ולא ידע איזו מלאכה נמי דינא הכי דח"ח ליכא אליבא דכו"ע

ומעתה מדויקת מאד אריכות הלשון ברשימת הזכרון של ר' ישמעאל, שכ' אפנקסו אני ישמעאל "קריתי והטיתי" לכשיבנה ביהמ"ק וכו', שאם יכתוב בקצור "חללתי אה"ש" ולא יזכור מעין איזו מלאכה עשה איך יביא חטאת אף לכשיבנה ביהמ"ק

אלא שעדיין צריך באור, למה חטאת שמנה" דוקא? וכי ח"ו להתפאר על יוצרו בא ר' ישמעאל בדבריו אלה לכשיבנה ביהמ"ק אז איזו חטאת שירצה יביא

אולם גם בזה נימא בה מילתא, ותחילה אומר, דלכאורה עדיין יש לשאול למה