המדרש והמעשה דברים לט

שגם מבעל כ"מ ז"ל לא נעלם דבר פשוט כזה, דאפשר לפרש ד' הרמב"ם בנסתפק אם היתה כלל מלאכה שחייבין חטאת עלי', אבל בצדק נאיד מפירוש זה ומטעם שיבואר להלן

הנה העירני גדול א' ע"מ שנמצא בספרי פ' שלח, עה"כ ונסלח לו לאשר כפר עליו ולענין חיוב חטאת דע"ז) וז"ל, "לאשר כפר עליו להוציא את הספק" עכ"ד הספרא. ומשמע מדברי הספרא דאין כלל חיוב אשם תלוי בחטא דע"ז, והוא תמוה, ואף אמנם לא מצינו להדיא בש"ס וברמב"ם אשם תלוי בע"ז, אבל זו מנין להם לחז"ל, ומהי"ת לחלק, והלא במתניתן דריש כריתות כללא כייל, דכל דחייב חטאת על שגגתו מביא א"ת על לא הודע

ולחומר הנושא השבתי להחכם הנ"ל עפ"י שיטת הרמב"ם פ"ח מה"ש דפסק כמ"ד חתיכה משתי חתיכות בעינן (לענין חיוב א"ת), היינו דבעינן איקבע איסורא, ובשלמא חלב ושומן, חולין ונותר, אשתו ואחותו היינו קביעות איסור, אבל בע"ז מאי קביעות איסור איכא התם, דאפילו אם היו שני בתים לפניו, וא' מהם בית עו"ג, והשתחוה בא' מהם, אין זו קביעות איסור כלל, דאטו הבית גורם, והא אפי' בודאי השתחוה בבית עו"ג ולבו לשמים ה"ז פטור, וא"כ לא הבית ולא עצם המעשה קובעים האיסור, רק המחשבה והכונה, ובזה אין לצייר שום קביעות איסור נמצא לפי"ז נהי דלענין חיוב חטאת בע"ז שפיר אשכח פתרי [בש"ס ריש כריתות וסנהדרין ס"ב] כגון באומר מותר, משום דבחטאת ל"ב איקבע איסורא, אך חיוב אשם תלוי לא יצוייר כלל בחטא דע"ז

וכל זה למאן דבעי בא"ת איקבע איסורא דוקא, אך למאן דלא בעי, ודאי דלא שאני ע"ז משאר כל חייבי שגגות, וכי היכי דחייב חטאת על ודאו, כך חייב אשם תלוי על ספקו

ומעתה מיושבים שפיר ד' הספרי, דהא סתם ספרי ר' שמעון, ור"ש לשיטתו דס"ל [סנהדרין ד'] יש אם למקרא, ומבואר בכריתות י"ז דלמ"ד יש אם למקרא, וקרינן מצוות, לא מיחייב באשם תלוי אלא בחתיכה מב' חתיכות דוקא, וכבר אמרנו דלדידי' לא יצוייר כלל אשם תלוי בע"ז, והיינו מה דקאמר בספרי גבי חטאת דע"ז, ונסלח לו לאשר כפר עליו "להוציא את הספק", דלר"ש לשיטתו משונה באמת הא דע"ז מכל השגגות שבתורה, שאעפ"י שיש חטאת בודאה אין א"ת בספיקה

והאתינח אליבא דר' שמעון (דסתם ספרי כותי') אך מתניתן דריש כריתות, דלהדיא אליבא דר"מ אזלה, (כמבואר במשנה שם) ור"מ כר"א ס"ל, דלא בעי איקבע איסורא [ע' כריתות, י"ח.] וא"כ לר"מ לשיטתי' שפיר אמרה משנתנו דכל שחייב על שגגתו חטאת חייב על לא הודע שלו אשם תלוי, ואה"נ דע"ז נמי בכלל

עד כאן היתה תשובתי לאותו הגדול כשהעירני ע"ד הספרי הנ"ל. שוב לאח"ז רב הראה לי הח' הנ"ל שהדבר שהשבתי לו מסברא דנפשאי נמצא כמעט מפורש באחת מתשובותיו של הרשב"א ז"ל [סי' תקנ"ג] וז"ל שם: אמרת עוד, שאמרו בספרי שאין אשם תלוי בע"ז כו', אמנם קשה להמציא א"ת בע"ז, שהוא דבר תלוי בלב כו' עכ"ל השואל שברשב"א שם, ואף שקצר אותו הח' השואל מאד, מ"מ קרוב לאמר שנתכוין למה שכתבתי, וברוך שכונתי לדעתו, ואמנם הרשב"א ז"ל השיבו דהספרי לא בא למעוטי אלא כהן משיח, ובסוף תשובתו כ', וז"ל כגון שהיו ב' גלים לפניו, א' של מרקוליס וא' דעלמא, ולא זכיתי להבין, דסו"ס אין זו קביעות איסור, דאטו בגל תליא, בכונה תליא, ואם לכך נתכוין הח' השואל ברשב"א שם במ"ש שהוא ענין תלוי בלב, אז לא זכיתי להבין מ"מ דחהו הרשב"א ז"ל

והנה ידוע שהרמב"ם ז"ל פסק בה"ש דחתיכה משתי חתיכות בעינן, ואולי בזה יבואר מה דלא מצינו לרמב"ם ז"ל מפורש בשום מקום דיש א"ת בע"ז, והיינו עפי"מ שהסברנו לעיל ומעתה בסגנון זה נוכל לישב גם ד' הכ"מ בפ"ח משגגות שהבאנו למעלה, (שנדחק מאד בד' הרמב"ם במ"ש שבת וחול