המדרש והמעשה דברים לח

אבל א"כ תקשי טובי, מאי רבותא דמשה שהזדרז בה, ואעפ"י שכבר אמרנו לעיל דשום תועלת למעשה לא היתה להפרשה זו בשעתה (מדבלא"ה לא היו קולטות עד שהפריש יהושע באר"י, ומדאף לקריאת שם בעלמא לא אהני, מדהוצרך יהושע לחזור ולקרות שם גם לאלו דבעבר הירדן, כמבואר בספרי) מ"מ סוף סוף הא נצטוה עלי' משרע"ה, ומהיכי תיתי שלא יקיימנה, פשיטא דשהויי מצוה לא משהינן אפשר דמשום ק' זו בא הלישנא בתרא דש"ס מכות שם ודרש "הזרחת שמש לרוצחין", כלומר שאף שהיתה בהפרשה זו כעין הסברת פנים לרוצחין, שהיא הטעתם לאמר שקולטות אף למזידין (וכמו שבארנו זאת למעלה בארוכה) הזדרז משה גם בזה ולא המתין

והנה עוד לחכז"ל מלין בפרשה זו, ואף שבאגדה יסודתם, מ"מ לרגל המלאכה אשר לפנינו לבאר בעז"ה את דבריהם ז"ל ממילא תסתיים לנו שמעתתא, ויתבארו לנו ענינים נכבדים גם במקצוע ההלכה

על את בצר וגו' לראובני וגו', אר"ת בר חנילאי, מ"מ זכה ראובן להמנות בהצלה תחילה, מפני שהוא פתח בהצלה תחילה, שנאמר וישמע ראובן ויצילהו מידם [מכות י' א'. שם]. ובפסיקתא אמרו על ראובן "אתה פתחת בתשובה תחילה שנאמר וישב ראובן וגו', חייך שבן בנך בא ומזהיר על התשובה תחילה, שנאמר שובה ישראל" ובב"ר פ"ד איתא בשנוי לשון קצת, א"ל הקב"ה לראובן, מעולם לא חטא אדם לפני ועשה תשובה ואתה פתחת וכו'. ועל שני הלשונות ק' טובי, חדא מה שהקשו בתוס' [פ"ח דב"ק] דהא אז"ל יהודה גרם לראובן שיודה, א"כ כבר קדמו יהודה, ועוד הא כבר קדמום אדה"ר וקין, שעשו תשובה ונתפשרו, כמבואר במדרשות. ועוד שגם בכה"ג אטו הושע בן בנו של ראובן הי' הראשון שהזהיר על התשובה, והלא כבר קדמו משרע"ה בתורה, ושבת עד ד' אלדיך וגו' וידעת והשבות אל לבבך וגו', והרמב"ם וכל הראשונים מנו אותה במנין התרי"ג מצות, וא"כ איך יתפרשו לנו ד' הפסיקתא והב"ר שהבאנו למעלה

בטרם נבא לבאור מאמרים אלו נקדים דברים אחדים ונאריך בהם קצת אעפ"י שהם יוצאים מחוג ענין הפרשה שאנו עסוקים בה. הנה ידוע מ"ש [שבת, י"ב.] ר' ישמעאל קרא והטה כתב אפנקסי' כו' קריתי והטיתי, לכשיבנה ביהמ"ק אביא חטאת שמנה. הנה שתי תיבות הללו "קריתי והטיתי" נראות כמיותרות, והלא די הי' לו לר"י לרשום "אני ישמעאל נתחייבתי חטאת" וכו' ולמאי נ"מ איזו עבירה עבר. ואמנם זה יש לישב בפשיטות, חדא עפי"מ דבש"ס [יבמות ו'] שקיל וטרי אליבא דר' ישמעאל, אי ס"ל הבערה ללאו או לחלק, ובתוס' שם העיר ר"י כהן מהך דשבת י"ב, וי"ל דר"י גופי' ספוקי הוי מספקי לי' אי הבערה ללאו או לחלק, לכן כ' אפנקסי' לזכרון "קריתי והטיתי" (כלומר מלאכת הבערה נזדמנה לי) לכשיבנה ביהמ"ק (ואם יברר תשבי דהבערה לחלק) אביא חטאת שמנה. וז"פ מאד

ועוד י"ל עפימ"ש הרמב"ם [פ"ח מה' שגגות, ה"ב.] שבת וחול וכו' עשה מלאכה בשבת ולא ידע מעין איזו מלאכה עשה ה"ז מביא אשם תלוי. וכ' עליו הכ"מ, ויש לתמוה, מאחר שהוא יודע ודאי שעשה מלאכה שחייב חטאת עלי', מנין לו לרבנו שאינו מביא חטאת אלא א"ת. וי"ל שלמד כן מדתנן [כריתות י"ט.] חלב ונותר לפניו ר"א מחייב, ור' יהושע פוטר כו' עד שיודע לו במה חטא, אבל קשה שבפרק זה כ' רבנו גבי חלב ונותר לפניו כר"י דפטור אף מאשם תלוי. עכ"ד הכ"מ

ובס' לח"מ השיב עליו, דבאמת אין כונת הרמב"ם כאן כמו שסבר הכ"מ, דעשה מלאכה ודאי, אלא שלא ידע איזו (דבכהא"ג ודאי לא חטאת איכא, משאינו יודע עצמו של חטא, ואשם תלוי נמי ליכא, שהרי ידע עכ"פ שחטא בודאי) אלא כך כונת הרמב"ם שאינו יודע כלל אם היתה זו מלאכה גמורה שחייבין חטאת עלי', ומשו"ה חייבי' באשם תלוי. עכ"ד הלח"מ ומטיבותי' דבעל לח"מ אמינא, ודאי