המדרש והמעשה דברים לו

זי"ר מן הספרי, דהוצרך יהושע לחזור ולקרא שם שנית גם לאותן שהפריש משה), ועכ"פ היתה הסברא נותנת שיתעכב משה בהפרשת ע"מ שבעבר הירדן עד יומו האחרון, דהא דוקא הפרשת אותן הערים שבעבר הירדן הן הן שהיו עלולות להטעות את הטועים שקולטות גם למזיד (דאי לא"ה תקשי, בכל א"י ג' ובעבר הירדן ג' וכמו שבארנו) ואעפי"כ לא השגיח משרע"ה גם על זה והזדרז אף במצוה זו ואמר מצוה שבאה לידי אקיימנה. זוהי מ"ש חז"ל [בש"ס] א"ל הקב"ה למשה "הזרחת שמש לרוצחין", כלומר אעפ"י, שבהפרשת השלש שלך (משום דבגלעד נפישי רוצחין) כאלו הסברת פנים לרוצחים, כי מזה יצאה הטעות שקולטות גם למזידין, ועפ"י הסברא החצונה כדאי הי' להשהות הפרשה זו עכ"פ עד השעה הצריכה לכך אעפי"כ גם בזה נזדרזת והוכחת כמה מצות חביבות עליך, וזהמ"ש רש"י ז"ל שם "הזרחת שמש לרוצחין, ויפה עשית", כלומר אעפי"כ יפה עשית

כל זה אליבא דרבי דס"ל "כסבורין" היו שקולטות אף למזידין, אך לריב"י, דלדידי' אין כאן טעות, ודמדינא תחילה אחד מזיד וא' שוגג גולה, ע"כ א"א לפרש כמו שפרשנו, ואין שום רבותא בזריזותי' דמשה במצוה זו, לדידי' עכצ"ל בפשיטות ובניחותא, א"ל הקב"ה למשה הזרח שמש לרוצחין, כלומר הקדם והזדרז "כדי להכין להם חיותם"

היוצא מדברינו דהנך תרי לישני בש"ס מכות דמר דריש לקרא דמזרחה שמש הזרח שמש, ומר דריש הזרחת שמש בפלוגתא דתנאי פליגי, אי מדינא מתחילה בין שוגג בין מזיד גולה, או רק מפני טעות גלו גם המזידין "כסבורין היו וכו'. ואמנם הכל מודים דהפרשת השלש דעבר הירדן ע"י משרע"ה לא היתה בה כל תועלת מעשיית בשעתה, משלא קלטו בי"כ ובי"כ, עד שהופרשו אינך שלש ע"י יהושע, ולא עוד אלא שכשהגיעה זמנו של יהושע להפריש אז סו"ס הוצרך לחזור ולקרות שם גם להנך דמשה, וכמו שהבאנו מן הספרי

ואם אעפי"כ לא המתין בה משרע"ה עד יומו האחרון, אין זה אלא משום חביבות מצוה בשעתה, "שאמר, מצוה שבאה לידי אקיימנה". והנה בהך ענינא דחביבה מצוה בשעתה ראיתי דברים הצריכים באור לחכז"ל [בספרא, פי"ט]: ואם לא תשיג ידו לשתי תורים, ר' יהודה אומר חביבה מצוה בשעתה, שמיד הוא מביא ואין ממתינין לו עד שיעשיר, רא"א חביבה מצוה בשעתה, שמיד בערוכין מביא סלע ואין ממתינין לו עד שיעשיר, רש"א חביבה מצוה בשעתה שהקטר חלבים ואברים זמנו כל הלילה ודוחה אה"ש. עכ"ד הספרא. והנה שלשתם אמרו לכאורה דבר אחד, אלא דמר למד מקרבן עוף, מר מערוכין, ומר מהקטר חלבים

איברא לפי דעתי לא דבר אחד אמרו, רק כאו"א מהם השמיע רבותא נוספת, דהנה אחז"ל [יבמות, י"ח, א'] דילמא אדמייבם חד מיית אינך, ואסור לבטל מצות יבמין. ולפי"ז בכל מצוה ומצוה, אם באנו להשהותה, יש לחוש שמא תבטל לגמרי. ואמנם ידוע דלמיתה לזמן מועט לא חישינן, ועתו"ס שם ד"ה דלמא, דביבום איכא חשש דזמן מרובה [וידוע מ"ש תה"ד להתיר שהיי' במצות קדוש לבנה כדי לעשותה מן המובחר, ועשו"ת ת"צ סי' ק"ו]

והנה הכא בספרא בקרבן עולה ויורד דחטאת מיירי, וכדמסיק קרא חטאת היא, וידוע דאין חטאת קרבה לאחר מיתה, ואם באנו לחוש לשמא ימות, הלא אפשר שתבטל מצותה לגמרי, ואיך נמתין לו עד שיעשיר, ואמנם אם הי' אביו של דל זה גוסס, וספינתו עולה לו ברבואות (וכדמצייר בערוכין י"ז שם) הלא העושר שמור לו לזה בזמן קרוב, ולמיתה דזמן מועט הא לא חיישינן, ומדאעפי"כ אין ממתינן לו עד שיעשיר, ש"מ דחביבה מצוה בשעתה:

אבל ר' יהודה הא איהו הוא דפליג בריש יומא, וס"ל דאף אשה אחרת מתקינין לו, היינו דחייש למיתה אף לזמן מועט, ואי ר'