המדרש והמעשה דברים לה

פרשת שופטים (בענין ערי מקלט ובדבר טועה בדבר מצוה לענין חטאת) שלש ערים תבדיל לך בתוך ארצך וגו' ושלשת את גבול ארצך אשר ינחילך ד' וגו'. (לרבות עבר הירדן, ספרי י"ט)

הנה שתים זו שמענו כאן במצות ערי המקלט, אחת מה שעתיד יהושע להפריש לאחר יו"י, וע"ז נאמר "בתוך ארצך", ואחת מה שהפריש משה בארץ סיחון ועוג, וזה נרמז במ"ש "אשר ינחילך ד'", וכמו"ש בספרי "לרבות עבר הירדן", ואף כי על אותן שהפריש משה כבר דבר הכתוב לעיל ופ' ואתחנן), מ"מ נרמזו כאן שנית, ללמדך דהוצרך יהושע לקרא שם שנית אף לאלו שהבדיל משרע"ה, כך פי' בס' זי"ר ע"ד הספרי שם

ועל אותן שהבדיל משה שנאמר אז יבדיל משה וגו' מזרחה שמש וגו' אחז"ל [מכות] מאי מזרחה שמש, אהקב"ה למשה "הזרח שמש לרוצחים" (פרש"י כדי להכין להם חיתם), איכא דאמרי "הזרחת שמש לרוצחים" ופרש"י, ויפה עשית). ויש להבין במאי פליגי הנך תרי לישני, ומה מקום יש כאן לשבח למשרע"ה (לפי"ד רש"י) והא ד' צוהו, ומאי רבותי' דמשה שעשה צויו, ועוד הא לפי פשטות הלשון "הזרחת שמש לרוצחים משמע דהוי כעין תרעומת, ואיך אמר רש"י ז"ל דקלסי' הקב"ה

ונלענ"ד עפי"מ דאיתא התם להלן, ריבר"י אומר, תחילה אחד מזיד וא' שוגג גולה, שנאמר ושלחו זקני עירו, רבי אומר מעצמן הן גולין, כסבורין הן א' מזיד וא' שוגג וכו'. הרי דלר"י תחילת הפרשתן של ערי מקלט היו גם בשביל השוגגין גם בשביל המזידין, ולרבי למזידין לא הי' באמת בהפרשה זו שום תועלת, ומה שא"ת ושלחו זקני עירו, לא דברה תורה אלא כנגד הטועין, הסבורים שקולטות בין לשוגג ובין למזיד

ואולם הא גופא טעמא בעי, מהיכן באה להם למזידין טעות זו שקולטות גם את המזיד. וי"ל דגוף ההפרשה נתן מקום לטועים לטעות. דהא בש"ס [מכות ט' ב'] תמה: בעבר הירדן תלת ובא"י תלת, (בתמיה, דאיך השוה הכתוב סכום הערים לנחלת ב' שבטים כמו לנחלת י' שבטים, ערש"י) וע"ז משני א' אביי בגלעד שכיחי רוצחים. וטעם זה לכא' תמוה מאד, דהא אשוגג קיימינן, ואטו בגלעד שכיחי שוגגים טפי, ועתו"ס שם ובגליון בשם הרמב"ן שנדחקו בזה, אפס דקושיא זו ודאי אינה רק אליבא דרבי, דאינן קולטות רק את השוגג, דאלו לריבר"י לק"מ, דהא עכ"פ מזידין נפישי בגלעד טפי

ולפי"ז לא רחוק לאמר אליבא דרבי, דהא גופא גרמה לטועים לטעות, שמשראו שצותה תורה להרבות מספר הערים בעה"י, משום דבגלעד שכיחי מזידין, מזה דנו וטעו שקולטות גם למזידין. אפס שטעות זו עלולה היתה לכאורה להרבות ח"ו שופכי דמים בישראל, שהיו רואין בה כעין הסברת פנים לרוצחים, כאלו חס רחמנא גם עלייהו. וכבר מצינו כיוצב"ז במשנה [דמכות ו'.] שאמר רשב"ג אהא דר"ט ור"ע שהיו בודקין את העדים אם בסייף ואם בארירין) אף הן היו מרבין שופכי דמים בישראל

כדי להזהר מזה היתה לכאורה הסברא החצונה נותנת שיתעכב משה בהפרשת ערי המקלט שבעבר הירדן, ושלא יזדרז בה כלל, כל זמן שלא הגיעה השעה להצטרך לה, (והשעה הזאת הא לא הגיעה באמת כל ימי חייו של משה, וכדאיתא בש"ס מכות שם יודע הי' משה שאין השלש שבעבר הירדן קולטות עד שהופרשו השלש שבא"י, ואפילו לקריאת שם בעלמא לא הועילה הפרשה דמשה, וכמו"ש בס'