המדרש והמעשה דברים לד

במחלוקתן של תר"י ושאג"א ורבא ורב אשי לשיטתייהו. וכן גם מחלקת ר"מ ור"י בנסרים תליא במחלקת הנ"ל. ישבנו בדברינו דיוק לשון המשנה בסוכה כ"ח במעשה דר"י בן החורני. העלתי ישוב נכון לד' פיה"מ להרמב"ם והסבר נכון לד' רב חסדא פ"ד דמנחות שם, דאזיל לשיטתי' בענין נוסח ברכת תפלין, ותרצתי תמיהת הפנ"י שבת כ"א בסוגיא דכבתה זקוק לה

ולענין טענתו של השאג"א ע"ד הרשב"א דמוכח מדבריו דאיכא לאו דבל תגרע אפילו בלא התחיל במצוה כלל, וטען עליו השאג"א א"כ למ"ד לאו שאב"מ לוקין ילקה כל מבטל מ"ע משום לאו דב"ת, ראיתי הלום בס' שו"ת בית הלוי להגאון מבריסק זצ"ל [ח"א, סי' מ"ב] שתירץ, דלעולם פשטא דלישנא דלא תגרע משמע רק בהתחיל ולא גמרה, אלא דאעפי"כ יש ללמוד בלא התחיל כלל מק"ו, ולפי שאין עונשין ואין מזהירין מה"ד, משו"ה ניחא מה דלא מצינו מלקות במניעת עשה, עכת"ד ז"ל. וקצת תימא על הג' הנ"ל שלא הזכיר שיטת הה"מ [ה' מאכלות אסורות, פ"ב.] דהיכא דאיכא בלא"ה לאו הבא מכלל עשה אז הק"ו אינו אלא גלוי מילתא בעלמא, ועונשין גם מן הדין, וע' במ"ל ובשעה"מ שם דלאו הבא מכלל עשה ל"ד, וה"ה בדאיכא עשה בלחוד לבד הק"ו, ואמנם כ' שם דהה"מ לא אמרה אלא היכי דהק"ו הוא בגדר יש בכלל מאתים מנה (כגון בהמה טמאה שאין לה שום סימני טהרה מק"ו דגמל וכו' שיש בהם סימן אחד) אבל הא גם נ"ד דומה ממש להך דהה"מ, מניעת כל המצוה בק"ו ממניעת מקצתה, ולפי"ז אזיל לי' תירוצו של הגאון בית הלוי, והדר תקשי דאם איתא שיש בגורע כל המצוה ק"ו מגורע מקצתה א"כ מילקי נמי לילקי דהא בלאו הק"ו איכא נמי עשה. ודו"ק: