המדרש והמעשה דברים לג

מהרח"ש משמע דהוי קשיא לי' למהרח"ש לפרשו מלשון כיצד. ואכמ"ל)

ובמה שהוכחנו לעיל שיטת רבא בביצה דמדאמר בטעמא דע"ת כדי שיברור וכו' דע"כ כסברת תר"י ס"ל בזה ינעם לפרש ד' רבא לשיטתו בשבת כ"א סוגיא דכבתה, דאהא דא"ר הונא התם פתילות ושמנים כו' אין מדליקין בהם בין בחול וכו' ע"ז א' רבא מ"ט דר"ה, קאסבר כבתה זקוק לה (כלומר וחיישינן דילמא פשע ערש"י שם). וכתב בפנ"י שם וז"ל, ע"כ היינו היכי דיש לו שמן אחר, דכיון דטעמא דידי' שמא יפשע וא"כ מילתא דפשיטא דהיכי שאין לו שמן אחר שמותר להדליק באלו ולא יהא ספקו חמור מודאו. עכ"ל הפנ"י שם

והנה מטיבותי' דהגאון פנ"י ז"ל אמינא, דלכאורה דוחק גדול הוא לפרש ד' רבא דוקא ביש לו שמן אחר, דהא ר"ה "בין בחול בין בשבת קאמר", ובשבת הא בודאי שאפילו באין לו שמן אחר לא ידליק, דהא החשש בשבת הוא לשמא יטה, וא"כ נצטרך למיפסק ד' ר' הונא בסכינא חריפא, ולמימר דבחול דוקא ביש לו אחר מיירי, ובשבת אפילו באין לו אחר, והא אין זה דרכו של אמורא להורות מילתא חדא בתרי גוני ואולם ברור הדבר דהגאון פנ"י ז"ל כס' השאג"א ס"ל, ומדאף הכא בנ"ח בחול הגזרה היא לאו משום לתא דאיסורא אחרינא, אלא משום שמא יפשע בהך מצוה גופה, א"כ אין סברא שבאין לו שמן אחר נגזור עליו שלא ידליק כלל משום שמא יפשע ולא ידליק לאחר הכבוי, והיינו מה דאמר הפנ"י בקצור לשונו "שלא יהא ספקו חמור מודאו", וכ"ז בחול, אך בשבת דהגזרה משום לתא דחלול שבת, שמא יטה, ע"כ דאפילו באין לו שמן אחר לא ידליק, ומשו"ה דחיק הפנ"י ומוקי אנפשי' לפרש ד' רבא אליבא דר' הונא בתרי גוני

אך לפי"מ, שהעלינו לעיל דרבא לשיטתי' בטעמא דע"ת ע"כ כתר"י ס"ל, דאפילו משום אותה מצוה גזרינן, ואפילו מדלא אפשר בא"א (וכדמוכח מהא דכדי שיברור וכו' גבי ע"ת), א"כ תו לא צריכינן לדוחק הנ"ל, ושפיר י"ל דהך דבין בחול בין בשבת בחד גונא מיירי, היינו אפילו באין לו שמן אחר, ומ"מ גזרינן לשמא יפשע, ואין מניחין לו להדליק כלל דומיא דסברת תר"י גבי ק"ש). וכל זה לרבא לשיטתו וכפי שבארנו

והנה רב חסדא פליג אדר' הונא בנר חנוכה, וס"ל דמדליקין בין בחול בין בשבת, ובודאי אי הוי מיירי דוקא באין לו שמן אחר אז לא הוי צריכינן כלל אליבא דר' חסדא למימר טעמא משום דכבתה אין זקוק לה, דהא הוכחנו שיטת ר' חסדא ממנחות דכסברת שאג"א ס"ל (וכן בע"ת לא ס"ל טעמא דכדי שיברור וכו'). וא"כ י"ל דאין ה"נ דכבתה זקוק לה מ"מ מדאין לו שמן אחר תו ל"ח לשמא יפשע, אבל באשר שגם ד' ר' חסדא בכל גוני מיירי בין בשיש לו בין בשאין לו שמן אחר, ומדבכל גוני דמדליקין בין בחול בין בשבת, ע"כ מוכח מזה דס"ל דכבתה אין זקוק לה, דאל"ה עכ"פ ביש לו שמן אחר הוי צריך למיסר. והבן

פירות הנושרין ממאמר זה. הראנו פנים מש"ס סנהדרין כ"ט לסיוע לראב"ד נגד הרמב"ם בפ"ב ה' ממרים בענין הסייגים. הבאנו דבר תמוה בפיה"מ להרמב"ם ז"ל פ"ד דמנחות לענין תפש"י ותפש"ר אי מעכבות זול"ז באם אין לו אלא אחת מהן. הסברנו ענין מחלקותן של ר"מ ור"י [בסוכה, י"ד, ב'] אי שעת הסכנה הוי ראי'. הבאנו כעין סתירה לזה מד' התוספתא פ"ב דברכות לענין קר"ש בשלא השמיע לאזניו, ותרצנוה בטוב טעם, דהתם אליבא דר' עקיבא לשיטתי'

הבאנו השגת שו"ת שאג"א על ד' תר"י ריש ברכות לענין אם לא קרא קר"ש עד חצות. הבאתי ד' כ' אא"ז זצ"ל לסיוע לשיטת תר"י מש"ס ביצה ט"ו. ומה שהסביר עפ"י דבריו מאמרם ז"ל ביומא כ"ח קיים אאע"ה כו' אפילו ערובי תבשילין העלינו דהנך תרי טעמי שנאמרו בש"ס שם בתקנת ע"ת תליין