המדרש והמעשה דברים כט

אחרינא, יאמרו מיום טוב לשבת אין אופין, מיו"ט לחול לכש"כ, ופירש שם רש"י, וז"ל "לא לכבוד שבת אלא לכבוד יו"ט תקנוהו", ויש להבין מה בעי רש"י בזה, ונלע"ד שדבר גדול רמז לנו כאן בקצור לשונו, לאמר דמשו"ה נאיד ר' אשי מטעמא דרבא, דאיך נאמר דמשום ספק בטול כבוד שבת לעתיד, נבא ונבטלנו היום בודאי ובאם עבר בדיעבד ולא עשה ע"ת), וזוהי ממש כטענת השג"א על תר"י בהא דק"ש לאחר חצות, והיינו מאי דרמז רש"י ז"ל בדברי ר' אשי "ולא משום כבוד שבת תקנוהו", כלומר דאי משום כבוד שבת א"כ אין סברא לאסור עליו בדיעבד אם אירע שלא עשה ע"ת ולבטל כבוד שבת לגמרי

ורבא לא אמר כרב אשי, אפשר משום דס"ל הואיל, וממילא דא"א לומר דמשו"ה חסרו להכין בלי ע"ת כדי שיאמרו מיו"ט לחול נא כש"כ, דהא הו"ל כגזרה לגזרה, דלמ"ד הואיל הא אף אם יאפה להדיא מיו"ט לחול אין בו איסור תורה, וכדמצינן באמת, דהך טעמא דתקנת ע"ת הוא כדי שיאמרו מיו"ט לחול וכו' רב חסדא הוא דקאמר לה [פסחים, מ"ו.] משום דאיהו לשיטתי' דלא ס"ל הואיל ולרב אשי י"ל, או דס"ל באמת כרב חסדא, דל"א הואיל, או דדחיק ומוקי דל"ש גל"ג אלא במידי דאיסורא ולא במידי דתקנתא כהא דע"ת. עכ"פ יוצא לנו מזה דרבא ורב אשי, דאיפלגו בטעמא דערובי תבשילין, בהא מילתא פליגי, היינו בסייג הבא משום אותה המצוה עצמה, אי כסברת תר"י, או כסברת השג"א

ומדאתינן להכי י"ל דאולי גם ר"מ ור' יהודה בסוכה י"ד בהא סברא פליגי, דהא זה שאסרו לסכך בנסרים סייג חכמים הוא, משום גזרת תקרה, כלומר מחשש בטול מצות סוכה עצמה, היינו בשביל מניעת הפשיעה באותה המצוה עצמה, דומה ממש לגזרת ההרחקה בק"ש לאחר חצות, ובודאי דגם ר' יהודה סליק אדעתי' דבשעת הסכנה, שאם לא נתירנו לסכך בנסרים, בהכרח יבטל מצות סוכה לגמרי, יש מקום לאמר דמוטב שיסכך בנסרים משלא יסכך כלל. אלא דאעפי"כ פשיט לי' לר' יהודה דבאמת אין הדבר כן, וכל גזרת חכמים כך היא, דליבטל וליבטל מצוה זו היום, כדי שיזהרו בה הרבים לעתיד. (וכסברת תר"י גבי ק"ש), ומדאעפי"כ סככו בנסרים בשעת הסכנה, ש"מ דאף לכתחילה מותר לסכך בהם, כך סבר ר' יהודה, אבל ר' מאיר פליג, דלא דמי ללולב ביוט"ר שחל בשבת, ולסדין בציצית, דהתם הסייג משום הרחקת איסור אחר, וא"כ שפיר י"ל דאפילו היכי דא"א, נמי העמידו חכמים דבריהם, משא"כ בנסרים שיש בהם ד', דכל עצמה של הרחקה זו אינה אלא שמא ישב תחת התקרה, א"כ בשעת הסכנה (דא"א בענין אחר) איך נאמר לו שב תחת תקרה היום, משום ספק גזרת תקרה לעתיד, וזהמ"ש ר' מאיר "אין שעת הסכנה ראי'" (וכסברת השג"א): סם

עוד נ"ל לה"ר לשיטת השג"א [ממשנה דסוכה כ"ח, א'] א"ל ב"ה לב"ש לא כך הי' מעשה שהלכו זקני ב"ש וב"ה לבקר את ריבה"ח, ומצאוהו שהי' יושב ראשו ורובו בסוכה וכו' ולא אמרו לו דבר, אמרו להם ב"ש משם ראי', אף הם אמרו לו אם כך היית נוהג לא קיימת מצות סוכה מימיך. ע"כ. והנה יש לדקדק בענין זה על שני דברים, חדא מ"ש רש"י "משם ראי', בתמיה" כלומר דמהתם ליכא למשמע כלל. ולמה לא ניחא לי' לרש"י לפרש בניחותא, היינו כי משם ראי' באמת לד' ב"ש, שאם א"ל "א"כ לא קיימת מצות סוכה מימיך" היש לך ראי' גדולה מזו

עוד יש לדקדק בלישנא דמתניתן גופה אם כך היית נוהג לא קיימת מצות סוכה מימיך", למה דברו ע"מ שכבר הי', ולא אמרו בפשיטות ובהוה, "אם כך אינך מקיים מצות סוכה". ונלענ"ד דהנה פשטא דלישנא שהלכו "לבקר" את ריבה"ח, משמע שהי' ריבה"ח חולה, וידוע חולה פטור מן הסוכה, אלא דבשע"ת הביא בשם ס' בר"י להסתפק דאפשר עכ"פ בלילה הראשונה חייב חולה שאב"ס, ומסתבר דעכ"פ אם יוכל לסדר ישיבת סוכתו באופן