המדרש והמעשה דברים כח

בטול מ"ע דקר"ש (כמו שעשה לאח"ז בשביל מ"ע דת"ת) ש"מ דיוצא י"ח אף בלא השמיע לאזניו

כל זה לר"מ לשיטתי', דלא ס"ל שום חילוק בין לכתחילה לדיעבד בהא, אבל ר' יהודה לשיטתי' דס"ל דבדיעבד יצא, וידוע דשעת הדחק כדיעבד דמי, ומכש"כ שעת הסכנה, ע"כ שפיר השיב לר"מ "אין שעת הסכנה ראי'", כלומר בדין זה אין להביא ראי' משעת הסכנה דהא עכ"פ לא גרע משעת הדחק, ובכהא"ג אף לשיטת ר' עקיבא אין רשאי לסכן את עצמו, דהא לר' יהודא בדיעבד יוצא

עכשיו נבא להא דסוכה י"ד. ומכבר כתבתי בזה בגליון הש"ס שלי עפ"י שיטת ר' יונה ריש ברכות, דאע"ג דלרבנן דר"ג הא דזמנה של ק"ש בלילה עד חצות אינה אלא משום הרחקה, מ"מ אם לא קרא עד חצות, שוב לא יקרא. עיי"ש שה"ר מהא דלולב ביוט"ר שחל בשבת, ומהא דסדין בציצית, דאעפ"י דמה"ת מיחייב, מ"מ משום סייג יש כח ביד חכמים למיפטרי' בשוא"ת ובשו"ת שאג"א תמה על התר"י בזה, דבשלמא בלולב ביוט"ר שב"ש ובסדין בציצית, דהסייג הוא משום לתא דאיסורא בדבר אחר, (שמא יעבירנו ברה"ר או משום איסור כלאים בכסות לילה) התם ניחא, דיש כח ביד חכמים לעקור בשוא"ת, אך בק"ש עד חצות, דכל עצם ההרחקה היא לזרזו באותה מצוה עצמה, א"כ איך יתכן שאם לא קרא עד חצות, אף בדיעבד שוב לא יקרא, הא למז"ד כאלו אתה אומר לו בטל מצוה זו היום בטול ודאי, משום ספק שמא תבטלנה למחר. עכת"ד הג' שאג"א ז"ל

ואמנם מכ' אבי זקני הגאון החריף מוה"ר דוב זאב זצ"ל שמעתי להעיר נגד טענת השאג"א ז"ל, דכבר מצינו כיוצב"ז במק"א, והוא בש"ס [ביצה, ט"ו] דא' רבא התם בטעמא דעירוב תבשילין כדי שיברור מנה יפה לשבת, כלומר דמשום כבוד שבת תקנוהו, וא"כ לשאג"א אף התם תקשי, איך אמרו בברייתא דלהלן י"ז מי שלא הניח ע"ת ה"ז לא יאפה ולא יבשל (לשבת) לא לו ולא לאחרים וכו', הא אמרת דכל עצמו של תקון זה דע"ת אינו אלא משום זהירות יתרה בכבוד שבת, א"כ איך אתה אומר לו שאם לא הניח ע"ת שוב לא יתעסק בכבוד שבת כלל וע"כ דאין זו טענה. עכ"ד כ' אבי זקני ז"ל: **(ובדרושיו כ' זקני זצ"ל לפרש בזה ע"ד צחות הא דאיתא [יומא כ"ח.] קיים אאע"ה כה"ת כולה, ואפילו ערוב תבשילין, וצ"ב מאי רבותי' דע"ת דוקא, ואי משום דאינו מה"ת, לימא פשוט אפילו מצות דרבנן, ואמנם לפימ"ש בפנים ניחא, דבאמת יש לתמוה על כל ענין ע"ת, לפי טעמא דרבא כדי שיברור וכו' כעין שתמה השאג"א על תר"י אהא דק"ש לאחר חצות, ועכצ"ל אליבא דר' יונה, דכך הוא תכסיסו של כל סייג ואפילו בהרחקה משום אותה מצוה עצמה, דבטולה של המצוה ע"י היחיד (שעבר בדיעבד) זהו קיומה ע"י הרבים, שעי"ז יזהרו בה לעתיד, וכל זה במקום שיש משום תקנה לרבים, אך באברהם אע"ה, שהי' יחיד שומר מצוה בדורו, ואין רבים אתו, נהי דכה"ת ואפילו מצות דרבנן קיים, מ"מ בדין הי' שעכ"פ במצות ערובי תבשילין, אם אירע לו ששכח להניח, אז בדיעבד יאפה ויבשל ולא יבטל כבוד שבת, דמידי הוא טעמא (לבטל כבוד שבת היום ודאי, משום ספק בטולה לעתיד) אלא דמשום הרחקה דחינן למצות היחיד היום, משום תקון הרבים לעתיד, והא בא"א הא לא הוי שייך זה, דהא אחד הי' אברהם, ע"כ השמיעונו חז"ל רבותא גדולה דאפילו בערובי תבשילין וכל הלכותי', לא שינה א"א משורת תקנת חכמים כלל, וזהמ"ש ז"ל קיים א"א ע"ה כה"ת כלה ואפילו ערובי תבשילין, עכ"ד זקני ז"ל בדרושיו, ודפח"ח

)** ולדעתי יש להמתיק בזה דברי רש"י ז"ל דאהא דאמר ר' אשי התם טעמא