המדרש והמעשה דברים כד

אלא דעכ"פ למד הב"י מברייתא זו דעכ"פ במקום שיש איסור ודאי בהפסק (ותקנתא ע"י הרהור ליכא) אז חוזר בשביל איסור הפסק מעורכי המלחמה, וממילא יצא לו דבהפסק שבין ישתבח ליוצר, דהתם הא ודאי אפשר לברורי ע"י עדים (דהא עיקר האיסור התם הוא בהפסק עצמו, וזהו דבר הנראה לעינים) דחוזר עלי' מעורכי המלחמה. ומעתה ניחא מה שהב"י לשיטתי' הביא לדין זה דחוזר מעוה"מ בהפסיק ב"י ליוצר, ולענין סח בין תפלה לתפלה לא הביאו. דהתם י"ל דילמא הרהר וממילא א"א לברר ע"י עדים. והבן זה

ולענין שיטת רש"י דרק אם סח בינתים מברך שתים, ראיתי חקירה תמוהה בבאה"ט בשם הלק"ט, באם הפסיק לאחר שהגיעה תפש"ר לאויר הראש וקודם שהגיע לראש עצמו, אי חשיב הפסק בין תפל"ת, או אולי אמרינן קלוטה כמי שהונחה, והו"ל כאלו סח לבתר שכבר הניח ש"ר ואין כאן הפסק. ובבאה"ט שלפני לא מסיק כלום בזה, וגם ס' הלק"ט אינו כעת ת"י. אבל ראיתי להגאון מהרש"ק בספה"ח שלו שכתב בזה דבר חדש, דהא דאמרינן קלוטה כמ"ש אין הכונה כמי שהונחה למטה על הארץ, אלא רואין כאלו הונח שם איזה דבר גוש ונח עליו. עיי"ש שהביא ראי' מהא דזבחים פ"ד, דמבעי לי' אי אויר מזבח כמזבח דמי, ולא תלי לה כלל בהא דקלוטה כמו"ש, וע"כ דמשום קכמ"ש אין לדון בה כלל, מדסו"ס אינו כמו שמונח על הארץ אלא כאלו נתמלא החלל ע"י איזה דבר גוש אחר, וא"כ לגבי מזבח בלא"ה לא מהני ולא מידי, מדהוי לי' חציצה, וממילא דלפי"ז גם לענין תפלין לא מהני הך סברא דקכמ"ש, מדהוי חציצה בין תפלין לבשרו. עכת"ד הגאון מהרש"ק בספה"ח שלו

ומטיבותא של הגאון ז"ל כל דבריו לא נתבררו לי בזה, דאם כדבריו, א"כ גבי שבת מאי מהני קלוטה כמו"ש, האתינח ברה"י דביתא כמאן דמליא דמי [ע' שבת, ד'.] משא"כ ברה"ר, איך אמרינן שם הזורק וכו' ורה"ר באמצע וכו', הא אי כדברי מהרש"ק, דרואין כאלו עומד איזה דבר בין הארץ ובין החפץ והחפץ מונח עליו, א"כ ממנ"פ או דהוי כרמלית (אם רואין כאלו הי' הדבר הנוסף רחב ד' ואינו גבוה י') או כמקום פטור (כדין זיז כ"ש) או כרה"י (אם רואין כאלו רחב ד' וגבוה עשרה), וא"כ לא מהני כלל מה שרה"ר באמצע

אבל באמת כל זה ליתא, דברור הוא דענין קלוטה כמו"ש היינו שרואין כאלו הקרקע דלמטה היא עצמה הוגבה למעלה, וכאלו נח על גוף הקרקע דרה"ר, ולפי"ז ניחא מה דאי אפשר לדון משום קלוטה כמו"ש גבי מזבח, דהא קצובה מדת גבהו, ואע"ג דקיי"ל דמדת ארכו ורחבו אין מעכבת [ע' זבחים, ס"ב] עכצ"ל דנהי שאין מעכבת עבודה, מ"מ לכתחילה ודאי דאין להוסיף ולגרוע, וכמו"ש הרמב"ם להדיא פ"ד מהלכות ביהב"ח, ובפרט במדת גבהו של מזבח ודאי איכא קפידא [ע' תוס' שם ובחולין פ"ג] ועוד הא עכ"פ קרן ויסוד מעכבים, ואי תימא דרואין כל אויר המזבח כאלו הוגבה למעלה וא"כ תו אין שם לא קרן ולא יסוד ונפסל המזבח ממנ"פ

עכ"פ אזדא לה הוכחת הגאון מהרש"ק מהא דאויר המזבח, והדר הספק של בעל הלק"ט לענין קלוטה כמו"ש גבי תפלין, איברא דבר מן כל דין לא הבנתי סברת בעל הלק"ט, דברור הוא דענין קלוטה כמו"ש ל"ש אלא גבי רשויות לבד דאלת"ה, א"כ בטלת מצות תפלין לגמרי, ויהי' די באם הניח תפלין באויר הראש, אתמהה

ולענין מחלוקת רש"י ור"ת שהבאנו למעלה, אי שמיעה הוי כעניי', אף לענין הפסק, רצה חכם א' להביא ראי' מהא דאתקין ר"א בקסרי [ר"ה, ל"ד] תשר"ת תש"ת תר"ת, וכ' המג"א בסי' תק"צ דבתשר"ת לחודי' לא יצא, משום דאי גנוחי בעינן, א"כ הו"ל היללה הפסק יעויי"ש. ואס"ד כרש"י דלענין הפסק לא הוי שמיעה כעניי', א"כ נהי דלתוקע עצמו דקאעביד מעשה לא סגי בתשר"ת לחודי' אבל למה