המדרש והמעשה דברים יז

(כלומר חתוכה מעיקרא) ג"כ פסולה משום דאף בהא בעינן קרא כדכתיב

וגם עצם חדושו של בעל נוב"י ז"ל לא הבנתי, דאי כדבריו דכל הקפידא היא משום חתוכת רגל ומקרא דועמד ואמר וכדמצינו גבי עבודה מקרא דלעמוד לשרת א"כ נימא דומי' דעבודה, וליפסל נמי איטר לחליצה כי היכי דפסיל לעבודה וכדאיתא בברייתא דבכורות שם, ואע"ג דדעת הרמב"ן היא באמת כן וכמו שהזכרנו למעלה, אבל הרמב"ן הא מטעם פסול דחליצת שמאל אתי עלה, וס"ל דאיטר נמי כמי שאין לו ימין דמי, ברם הרמב"ם סתם ולא הזכיר לפסול דאיטר גבי חליצה כלל ומסתברא דלא משמע לי' שום חילוק בין איטר למי שאינו איטר, וכדעת הסמ"ג הובאו דבריו בב"י אה"ע סי' קס"ח דאיטר חולץ בימין כל אדם. ואי ס"ד כנוב"י דמה דפסל הרמב"ם ברגלו חתוכה הוא מקרא דועמד ואמר ויליף מעבודה, א"כ באיטר נמי ליפסל דומיא דעבודה ומאי איריא רגלו חתוכה, לימא גדולה מזו דאפילו איטר פסול ונדע רגלו חתוכה מק"ו דהא אין לך איטר גדול מזה

ועכצ"ל דלא כנוב"י, היינו דרמב"ם באמת לאו מטעם הא דועמד ואמר אתי עלה, אלא מטעם חליצת שמאל, ואפילו ביש לו רגל ימין ואיטר כשר לדידי' לחלוץ בימין דעלמא כסמ"ג, ומ"ש "היתה רגלו חתוכה", רבותא אחריתא קמ"ל דלא שאני לן בנד"ז מתי נולד בו המום, אם עכשיו או מעיקרא, דלא דמי ליד העדים מטעמא דאמרן. (ואמנם בשו"ת חת"ס שהבאנו למעלה כ' דאפי' בחסר רגל ימין, מ"מ עיקר סמיכתו אכתי אירך דימין, ולפי"ז אפשר דאיטר גרע מחסר רגל, אבל לפי דבריו הא בלא"ה אין מקום לחדושו של הנוב"י, ודו"ק)

עוד יש לי לאמר בכונת דיוק לשונו של הרמב"ם ז"ל עפימ"ש הב"י והמג"א באו"ח סי' כ"ז בשם המרדכי דלאו דוקא איטר מניח בשמאל דידי' אלא דה"ה מי שהרגיל א"ע לעשות הכל בשמאלו אעפ"י שאיננו איטר מלידה. ולכאורה קשה לי טובי א"כ איך סתמה משנתנו פי"ד מה' נגעים דמי שאין לו בהן יד ובהן רגל אין לו טהרה עולמית, הא יש עצה ילך וירגיל א"ע למיעבד כל מלאכתו בשמאל, ועי"ז תהפך לו שמאל לימין ויתן על בהן שמאלו ודיו אליבא דכו"ע ואיך אמרו שאין לו טהרה עולמית, וע"כ דמוכח מזה אחת משתי אלה, או כדעת היש חולקים שבמרדכי שם, דהרגלה לאו כלום הוא אף לענין תפלין ואכתי מניח בשמאל דעלמא, או כסברת הסמ"ג דתפלין שאני, היינו דלכל מילי אף באיטר ממש אין שמאל נעשה ימין, ורק בתפלין דרחמנא אמר יד כהה, וא"כ בבריאותא וקלישותא תליא מילתא, התם ימין דעלמא נעשית שמאל לגבי דידי', משא"כ לענין מצורע ולענין חליצה וש"מ דילפינן מיני', אף באיטר בתר ימין דעלמא אזלינן ומשו"ה שפיר אמרו בחסר בהן דימין דאין ו טהרה עולמית, דעכ"פ לענין טהרת מצורע הרגלה לאו מילתא היא

והנה מהא דסתם הרמב"ם ולא פירש מאומה בחליצת איטר משמע נמי דכסמ"ג ס"ל, היינו דאפילו איטר חולץ בימין דעלמא, ומכש"כ דהרגלה לא מעלה ולא מוריד. ומעתה מה נעים לאמר כונה חדשה בדיוק לשונו של הרמב"ם ז"ל נוסף על הראשונות שאמרנו למעלה בהא דאמר יבם שרגלו חתוכה, כלומר לא זו בלבד שאם "נחתכה" עכשיו, אלא אם היתה חתוכה מכבר וא"כ הלא בודאי הרגיל ההוא גברא א"ע להיות כל עיקר הליכתו אריגלא דשמאלא מ"מ לענין חליצה אין הרגלה זו מועילה כלום. וזו בודאי רבותא גדולה היא, וחילא דידי' ממה שסתמה משנתנו גבי מצורע שאין לו בהן ימין דאין לו טהרה עולמית ולא תני תקנתא שילך וירגיל א"ע וכדאמרן

עכ"פ הוכחנו דמה שנסתייע הנוב"י מדיוק לשונו של הרמב"ם ז"ל ובמה שתלה פסול דחליצת שמאל בהיתה רגלו חתוכה,) דלרמב"ם חליצת שמאל מצד עצמה כשרה בדיעבד אין משם ראי', גם זה שכתב שם הנוב"י לסמוך אדר' יוחנן ביבמות ק"ד דס"ל