המדרש והמעשה דברים טו

שאינה מצוה נמשכת, עדיפא יותר ממצות הנחה, אעפ"י שהיא נמשכת, ומדתרוייהו בחדא ידא א"א. ע"כ א"ת שיניח "ביד כהה", כדי שיוכל לקשור בימין

וממילא דגבי מנעלים. דל"ש האי טעמא, ואפשר להתחיל הכל בימין, תו אין לנו הוכחה להחשיב כאן ידא דשמאלא דוקא, נגד הכלל דבשאר דוכתי דימין עדיפא משמאל

ומעתה יתפרשו לנו ד' הש"ס שבת ס"א שם כמין חומר. דר' יוחנן י"ל דכר' נתן ס"ל, וכסתמא דש"ס מנחות ל"ז שם אליבא דר' יוסי החורם, דמפיק להנחה דשמאל מקרא דוקשרתם, ולדידי' ודאי מסתברא דעכ"פ גבי תפלין חשיבא שמאל יותר מימין (דהא לפי הסברא החצונה הנחה שהיא מצוה נמשכת עדיפא יותר מקשירה), וע"כ למד ר' יוחנן מהנעלת מצוה דיד, להנעלת רשות דרגל, מדתרוייהו מידי דהנעלה נינהו, ואמר כתפלין כך מנעלים, וזהו מ"ש התוס' אליבא דר"י "מצינו שמאל חשובה לענין תפלין" וכו'

וכל זה לר' יוחנן, אבל רב אשי לשיטתי', דאיהו הוא דיליף במנחות שם הנחה דשמאל מיד כהה (ולא מקרא דוקשרתם) ומדאפקי' קרא בלישנא דקלישותא, ש"מ דלאורוי' קאתי דלאו משום גריעותא דימינא היא, אלא משום חשיבותא דקשירה, וכדאמרן, ע"כ שפיר דחי לה רב אשי לשיטתי' להא דר' יוחנן, וסמיך אדרב כהנא דלא קפיד

עפי"ז ניחא שפיר מה שגם הר' המחבר בשו"ע השמיט להא דר' יוחנן, דהא לפי דברינו הא דדחי רב אשי להא דר' יוחנן הוא משום דאזיל לשיטתי' במנחות שם דיליף הנחה בשמאל מקרא דיד כהה, והלא גם הר' המחבר בשלחנו ג"כ כרב אשי ס"ל בהא, דהנחה בשמאל מיד כהה ילפינן כדאיתא באו"ח סי' כ"ז) וממילא דליכא למילף כלל מנעלים מתפלין, שכבר אמרנו דמאן דיליף מיד כהה, תפלין גופייהו לאו משום דשמאל עדיפא מימין, אלא משום דקשירה עדיפא מהנחה ע"כ מניח בשמאל כדי שיקשור בימין. [ובטו"ז או"ח סי' ב' סק"ג כ' וז"ל יר"ש יצא יד"ש כו' דהיינו הקשירה לשמאל דחשיבות תפלין הוא בקשירה עכ"ל. ודבריו א"א להולמם, כמבואר למעיין

והנה בשו"ת שלי בענין חליצת איטר הוכחתי דיש עוד נפ"מ רבתי לדינא בין שתי הילפותות שבש"ס מנחות והוא לענין מי ששולט בשתי ידיו. דנהי דמה דקיי"ל באיטר, דמניח תפלין בימין דעלמא שהיא שמאל דילי', זה ודאי ניחא, בין אליבא דר' נתן ובין לילפותא דרב אשי, דהא לא ימין ולא שמאל כתיב בתורה, אלא וקשרתם וכתבתם כתיב, ויד כהה כתיב, ואם דרכו לכתוב בשמאל דעלמא ואם ימין דעלמא כהה לדידי', שפיר מניח אימין דעלמא אליבא דכו"ע, אך לענין השולט בשתי ידיו, דקיי"ל דמניח אשמאל דעלמא, זה ודאי קשיא, דבשלמא גבי עבודה וגבי חליצה, דהתם ימין בעינן, שפיר ניחא עכ"פ לרבנן דרבי (בכורות, מ"ה, ב'] מה דמכשרי בשולט בשתי ידיו וכדאמר התם "בריאותא אתחלי בשמאלא" (כלומר וימין כדקאי קאי, והא איכא ימין) אך לגבי תפלין הא בעינן יד כהה, וא"כ יהי' הדבר להיפך, דלרבי דבכורות דאמר כחישותא אתחלי בימינא אולי ניחא מה דשולט בשתי ידיו מניח על שמאלו, דעכ"פ שמאל כדקאי קאי, ועדיין כהה מקרי, אבל לרבנן דרבי דאמרי בריאותא אתחלי בשמאלא, איך יניח, והא לית לי' כהה. ודומה לזה כ' הרמב"ן והרשב"א לענין חליצת איטר, משום דלית לי' ימין, והכי נמי נימא גם בשולט בשתי ידיו לענין תפלין דלית לי' כהה

ודבר זה הוקשה לי זה כמה, עד שמצאתי לאח"ז בשו"ת חת"ס אה"ע ח"ב סי' ע"א, שתמה ג"כ בזה אליבא דרמב"ן, ותירץ דשאני תפלין מחליצה, דחליצה אפשר ביבום, וכן לענין עבודה, אפשר בכהן אחר. משא"כ בתפלין כי היכי דלא ליבטל ממצות תפלין לגמרי אזלינן בתר שמאל דעלמא. עכת"ד החת"ס זצ"ל. והדוחק הזה מבואר, דהא אדאורייתא קיימינן, ול"ש לחלק בין אפשר ללא אפשר, ולמה לא נימא דאם אין לו כהה ה"ז דומה כמי שאין לו זרוע. ועוד הא אף גבי עבודה, אטו מי לא איריא כשאין שם כהן אחר, וכן בחליצה הא לפי"ד מהר"מ מינץ