המדרש והמעשה דברים יד

כך כתב "היתה רגלו חתוכה, ללמדנו בא, דלא זו בלבד אי נחתכה רגלו עכשיו, לאחר חלות הזיקה, דבכהא"ג אף בעדים אם נחתכה ידם לאחר ראיי' והגדה מעכב בדיעבד (לרמב"ם דפ' דבעינן קרא כדכתיב) אלא אפילו אם היתה חתוכה מכבר, דבכהא"ג ביד העדים אינו מעכב. מ"מ בחליצה מעכב, ומטעמא דאמרן

עכ"פ הוכחנו מסגנון לשונו של הרמב"ם ז"ל להיפך ממש ממ"ש בשו"ת שו"מ בדעתו, ובארנו דאין נדון זה דומה כלל להא דנקטעה יד העדים, ועפ"י מה שבארנו ברור הוא, דאף גבי סוטה וגבי תפלין ואינך, לבר מעדים (ומטהרת מצורע אליבא דר"ש ותוס') אין שום יסוד לחלק בין אירע השנוי עכשיו או שהי' כך מעיקרא. היוצא איפא מדברינו דלמאן דפוטר גידם מתפלין פטור מתפש"י אפילו בהי' גידם מלידה, וכדמשמע באמת מסתימת לשונם של הראשונים ז"ל (ומיושב בזה מה שהעירו הג' תוי"ט ובשו"ת חו"י סי' קס"ז) וכל זה אי ילפינן שמאל דתפלין מיד כהה, וכרב אשי, אך אי מקרא דקשרתם וכתבתם אז אשתייר קרא דידך לרבות את הגידם וכדאיתא בברייתא (ואז יחויב אפילו בשנגדם לאח"כ), והיינו נפ"מ לדינא בין שתי הילפותות דש"ס מנחות, ולאו במשמעות דורשין לחוד פליגי

זאת ועוד אחרת יש נפ"מ בין הילפותות דש"ס מנחות. דהנה הטור [או"ח, סי' ב'] הביא הא דא"ר יוחנן [שבת, ס"א.] כתפלין כך מנעלים, מה תפלין בשמאל אף מנעלים ינעל של שמאל תחילה, וכ' הב"י שם שהפוסקים השמיטו דין זה, משום דמסיק רב אשי שם חזינא לרב כהנא דלא קפיד. אלא שרבנו נמשך אחר תר"י, שחש להא דר' יוחנן. עכ"ד הב"י ולכאורה טעמא מ"ט חשו לה תר"י, והא הלכה כבתרא, ואע"ג דרב כהנא הי' תלמידו דר"י, ואין הלכה כתלמיד, מ"מ הא מעשה רב שאני, ומדרב כהנא לא קפיד למעשה, ורב אשי סמך עליו, א"כ הלא שפיר השמיטו הראשונים להא דר"י

ונלענ"ד ואף מילתא דא תליא בהנך ילפותות דמנחות. דהנה התוס' [שבת, ס"א שם, ד"ה דעביד] כתבו וז"ל, דמצינו ימין חשובה לענין בהן יד ורגל וכן לענין חליצה, ושמאל חשובה לענין תפלין, יעויי"ש. ולכ"ק מנא להו לתוס' דהא דתפלין בשמאל משום חשיבותא דשמאל היא. ומאי האי דקאמר ר' יוחנן כתפלין כך מנעלים. מה דמיון בין זל"ז, הא תפלין אית בהו תרתי, קשירה והנחה, ולקשור ולהניח הכל בחדא ידא אי אפשר, וא"ר הא י"ל דבאמת גם לענין תפלין גופייהו. ימין עדיפא משמאל, כבכל דוכתי, אלא דכמו כן עדיפא קשירה מהנחה, ומדתרוייהו בחדא ידא א"א, ע"כ הצריכה תורה שיניח בשמאל, כדי שיוכל לקשור בימין, וכ"ז לענין תפלין דיד, אך בקשירת רגל דמנעל הא אפשר להתחיל הכל בימין, היינו לקשור תחילה בימין דיד לימין דרגל, ולמה לא יעשה כן, והא בכל דוכתי ימין עדיפא משמאל

איברא דבאמת זה לק"מ, דכל זמן שאין לנו הכרח מבואר להחשיב קשירה יותר מהנחה, ודאי דאסברה חצונה מוקמינן לה, ואליבא דסברא חצונה ודאי מסתבר דגוף ההנחה, שהיא מצוה נמשכת, חשיבא יותר מקשירה, שהיא רק עדי רגע, ומדאמרה תורה אעפי"כ למיעבד קשירה בימין והנחה בשמאל, ש"מ דעכ"פ גבי תפלין החשיבה תורה לשמאל יותר מלימין. זהו הסבר ד' התוס' אליבא דר' יוחנן

! אבל כ"ז יצדק רק אליבא דמאן דיליף הנחה דשמאל מקרא דוקשרתם, אך אי מיד כהה ילפינן, הא ע"כ מזה גופא מוכח דלא כסברא החצונה, היינו דהא דמניחין תפלין בשמאל, לאו משום חשיבותא דשמאל וחשיבותא דהנחה היא, אלא אדרבא מטעם חשיבותא דימין וחשיבותא דקשירה אתאינן עלה, דמדאפיק לי' קרא כאן לידא דשמאלא בלישנא דגנותא ודחלישותא, ואמר "ידכה יד כהה", (ולא אמר פשוט, על ידך השמאלית, ש"מ דמילתא אגב אורחא קמ"ל, דלעולם אף לענין תפלין ימין עדיפא משמאל, אלא דמצות קשירה, אעפ"י