המדרש והמעשה דברים יא

מ"מ מידי הוא טעמא, אלא משום שמא יפשע, משא"כ בגידם דאי אפשר. ואמנם בשאג"א בסי' ל"ז נטה לאידך גיסא, דאפילו לל"ב דרב חסדא, דאפילו בשאין לו אינו מעכב, וכדקיי"ל לדינא, מ"מ גידם ליפטר נמי מתפש"ר, דכיון שאמרה תורה כ"ז שבין עיניך יהיו שתים, א"כ עכ"פ ראוי לבילה בעינן יעויי"ש

וראיתי להגאון מלבים ז"ל בס' אה"ח שהאריך הרבה בד' שאג"א הללו, והוכיח דאין לדון משום אינו ראוי לבילה אלא במצוה אחת ובמניעת א' מפרטי המצוה, ולא בשתי מצות החלוקות זומ"ז. ולענ"ד לבר מכל ראיותיו של הג' הנ"ל נראה פשוט, דאיך יתכן לעכב מצוה אחת בשביל מניעות חברתה, והא אנן להיפך מצינו, דעוסק במצוה פטור מן המצוה, (עכ"פ כשא"א לקיים שתיהן בב"א), ואיך יתכן שתדחה אותה המצוה שהוא מוצא ומצוי לה, בשביל שאין בידו לקיים את השניה עמדה

ובכעין זה דחיתי מה ששאלני תורני א' אהא דאמרינן ובמנחות, ל"ד, ב' אר"י ומודה לי ריבר"י דאם אין לו תפש"י ויש לו שתי תפש"ר שטולה עור על אחת מהן ומניחה, ושאלני אותו התורני למה לי' למימר שיש לו שתי תפש"ר, לימא פשוט דיש לו אחת של ראש ולבתר שהניחה על ראשו טולה עור עלי' ומניחה על זרועו כדי לקיים מצות של יד נמי. ונומיתי לו להשואל דלק"מ ראשית דמשכבר הניח הא מעלין בקדש וכו' [ע' מנחות שם, הא בחדתי וכו'] ועוד הא באמת תפלין מצותן כל היום, אלא שהאידנא לא נהיגי להניח רק בשעת קר"ש ותפילה משום גוף נקי [ע' שבת מ"ט ובתוס' שם], והא זה האיש שהי' לבוש עד עכשיו תפש"ר, ועתה רוצה לסלקה מעל ראשו, כדי להניח של יד, ע"כ שהוא מחזיק א"ע באותה שעה בגוף נקי, וא"כ בהאי שעתא עכ"פ לא מיפטר משל ראש, וא"כ איך יסלקנה ויטלה עור עלי' לקיים ש"י, והא איפכא שמעינן דעוסק במצוה פטור מן המצוה, ולא שידחה אותה שהוא עסוק בה בשביל האחרת

ובס' אה"ח הנזכר ראיתי שחקר במי שיש לו אמנם ב' תפלין, אלא שמאיזו סיבה א"א לו להניח אלא א' מהן, או של ראש או של יד, איזו מהן יניח אם ש"י, משום אין מעבירין על המצות, או של ראש משום דמקודש טפי. ולענ"ד אפשר לפשוט ספקו מסידור לשונו של הרמב"ם ז"ל [פ"ד מה"ת, ה"ד.] וז"ל תפש"ר אינה מעכבת וכו' וכיצד מברכין, על של ראש, על מצות תפלין, ועל ש"י מברך כו', עכ"ל. והוא תמוה דהא עכ"פ ברכת של יד קדמה בזמן לש"ר, ואיך סידר הרמב"ם כאן ברכת תפשיר קודם לש"י? אך באמת לק"מ, דהא הרמב"ם הכא ע"כ בשאינו מניח אלא אחת קאי, (דאי במניח שתיהן הא רמב"ם כרש"י ס"ל דמברך ברכה א' על שתיהן), וכדקאמר ברישא (תפש"ר אינה מעכבת וכו') וכדמסיק גם בה' הסמוכה, בד"א כשהניח א' מהן וכו'. וע"כ שיכל הרמב"ם את ידו להקדים תפש"ר, (אע"ג דמאוחרת היא בזמן) דמילתא אגב אורחי' קמ"ל, דבא"א לו **(על עצמו של ר' יוסי קאי, (דח"ו לכנות בשם של גנאי) אלא תיבת "חורם" פירש, דחורם היינו "חוטמו שקוע". והיינו דכוחל בשתי עיניו, ולפי דר' יוסי הוא שהעלה לפירוש זה (בבכורות מ"ג) לכך קראוהו ר' יוסי החורם: ואמנם לפי גירסת התוס' ברש"י "שהיה" חוטמו שקוע" שפיר תמהו התוס' (דזה הוי משמע דאדרבי יוסי קאי "שהי'" חוטמו כו'), אך לפי הגי' ברש"י שלפנינו דליתא לתיבת לק"מ, דלא על עצמו של ר' יוסי קאי ח"ו, ורק פירושא "דחרום" מפרש רש"י ועתו"ס [בכורות, נ"ח, א.] ד"ה חוץ מן הקרח הזה שתמהו התוס' גם שם מעין תמיהתם כאן במנחות. וערש"י בחומש פ' אמור שפירש ג"כ חרום שכוחל ב' עיניו כאחת והוא כר' יוסי. וברמב"ם פ"ח מה' ביאת המקדש פסק דלא כר' יוסי וכסתם מתניתן, והכ"מ תמה עליו:)**