המדרש והמעשה דברים ק

הפענח רזא ומתמי' על דבריו, ישוב לזה וביאור סוגי' דסנהדרין ע"ג בדין רודף, קושיא לטעם מהרש"א באעמה"ד מסוגי' דהתם, מביא קושיית רעק"א ז"ל בתוס' סנהדרין ע"ח, וישוב לזה עפ"י הקדמות אחדות, ביאור ש"ם מכות ב' כל הזוממין מקדימין כו', ובאר הנ"מ בין טעמי הש"ס בהא דהרגו אין נהרגין ובין טעם הרמב"ן ז"ל פ' שופטים, יבאר הסתירה שבין ש"ס ב"ק נ"א, למכילתא משפטים, יבאר הנ"מ שבין טעמי המהרש"א ובעל הליכות עולם בהא דאעמה"ד, ויתרץ הסתירה שבתוס' ב"ק ב', לדבריהם שם ד': בענין אי עמה"ד בממון, ביאור ברייתא דסנהדרין ס"ט, וענין בסו"מ שדינו כדין רודף, ביאור סוגי' דב"ב קי"ט, וגם סגנון הכתובים בטענת בנות צלפחד, יבאר דיש ג' סוגים בהא דמצילין אותו בנפשו, הערה בדברינו בשי' ר"ש ממתני' דסנהדרין ע"א, הפרה בהא דאר"ה רודף אי"צ התראה, דבר נחמד בישוב קו' תוס' ב"ב קי"ט משמי' דמר אבא הגז"ל, עוד הערה נחמדה משמי' דזקני הגז"ל בסנהדרין ע"ו: מטות (א) ה' געולי מדין, ובדין מורה הלכה בפ"ר

ביאור נכון בד' רבא "וראוי להכישו נחש" ובערובין נ"ג תלמיד א' הי' לר"א שנתחייב שריפה למקום, בירור הטעמים בהא שאין מורין הלכה בפ"ר ושבכל א' מהטעמים יש בו צד קולא וצד חומרא, ישוב ד' התוס' בערובין ס"ב בענין הוראה דאיסורא, הערה חדשה דהוראת נו"א הוראה דאיסורא הוי, ביאור נחמד בספרא, חלוק נכון בין הוראת נו"א להוראת אלעזר, ביאור נחמד ח"ש כל המורה הלכה בפ"ר מורידין אותו מגדולתו הוכחה דהוראת אלעזר היתה עכ"פ מקצתה בהיתר, בירור שי' הרמב"ם לענין היתר שלל דידהו במלחמת מדין, ישוב נחמד למה שלא הוזכר כלל בפ' ג"מ דין כ"ח, ישוב ק' הצל"ח מדוע לא אכלו מעבור הארץ מטעם שלל דידהו, חידוש דין דל"ש. הותר שלל דידהו בדבר שיש היתר לאיסורו: מטות (ב) בדין בל יחד אצל ב"ג ובדיני הפרה דאב ודבעל

יבאר דיש פנים מסבירות לשיטת ר"י שבירושלמי פ"ב דנזיר דעכו"ם אין לו היתר חכם מפירושא דקראי, יביא קו' הש"ק ותירוצו בירוש' שם ויבאר דתירוצו אינו מספיק, קושי' לרמב"ם דהפקר מטעם נדר ממשנה פאה פ"ד מ"ט, דלר"י הנ"ל לא יהני הפקר בעכו"ם, יבאר דיש לחלק בעכו"ם בין נדר ושבועה סתם לנו"ש לטובת חבירו, יתרץ בזה ק' המ"ל פ"י מה"מ, ויחדש דיתכן לפי"ז דמ"ד בירוש' שם לא פליגי כלל, שוב יחדש דאי פליגי היינו בפלוגתא דר"נ ורבב"ח בנדרים כ"ב, עפ"י תשו' מבי"ט סי' צ"ח, יוכיח דלפי"ד המבי"ט יש בכל היתר נדרים קולא מצד, וחומרא מצד, וישתנה הדין אצל ב"נ, ועפ"י הנ"ל יתיישב קו' הנ"ל על הרמב"ם ממשנה דפאה הנ"ל, יוכיח דר"ה בגיטין ל"ה אזיל לשיטתי' בנדרים כ"א, יפלפל בשיטות תוס' ראב"ד ור"ן בהא דאמימר דאכלה כלה כו' אי גם בזה"ז הוא כן, יוכיח דלא כשעה"מ דר"ה סבר בעל מיגז גייז, ויתרץ בזה קושייתו על הרא"ש, הסבר חדש באיבעיית הש"ס אי בעל מיגז גייז, ושלהרמב"ם אי"ז רק בבעל ולא באב, ורשב"א שלא כ"כ אזיל לשיטתי', עוד יחדש דלרמב"ם אפשר גם בבעל סבר מיעקר עקר, ויתרץ בזה קו' המ"ל, יחדש דבבעל אפי' אי מיעקר עקר מ"מ יש הפרש בין אכלה כלה לאכלה מקצתה, יחדש דהא דמקיש בספרי אב לבעל לענין ע"נ וביל"ב בפלוגתא דתנאי תלים בנדרים ס"ח, ואפי למאן דלא מקיש מ"מ אין כחו של אב יפה בארוסה יותר מכתו של בעל, ויתרץ בכ"ז התמיהות שבראשונים וכ"מ על הרמב"ם ז"ל: מסעי בדין גואל הדם ברוצח

יבאר דהא דבן בנו נעשה גוה"ד לזקנו או בעי' דוקא מקום מצוה תלי' בחלופי גירסאות שבש"ס מכות י"ב, ושזה תלוי בפלוגתא דמהרי"ק ורמ"א ביו"ד רמ"א אי חייב בכבוד אבי אביו, יביא סוגי' הירושלמי פ"ב דמכות ה"ה התמוה מאד, יביא ד' הס' ש"א על מכות, ויבאר שלא דקדק הג' הנ"ל בדבריו, ויברר היטב פסקי הרמב"ם בפ"א ובפ"ה מה' רוצח, ויבאר עפי"ז סוגי' הירושלמי עפ"י שיטת ר"ת בתוס' יבמות כ"ב יבאר מקור לשי' הרמב"ם דאין גוה"ד אלא בראוי ליורשו מדיקדוק הכתוב כי יחם לבבו, וגם ממקרא מפורש בשמואל ב', יביא ספקו של בעל יד המלך לר"ע דרשות ביד גוה"ד וכל אדם אסור אי יכול גוה"ד לעשות שליח להרוג את הרוצח, ויבאר דאין שום מקום לספק בזה: מסודר בדפוסו של ר' העניך פאלמאן, בפיעטרקוב (פולין)