המדרש והמעשה דברים י

פרשת ואתחנן (גידם ואטר יד ורגל לענין תפלין ולענין חליצה) וקשרתם לאות על ידך והיו לטטפות וגו'

במנחות [ל"ו ב'.] ת"ר ידך זו שמאל כו', ר' יוסי החורם אומר מצינו ימין שנקרא יד כו'. ר' נתן אומר א"צ, ההו"א וקשרתם וכתבתם, מה כתיבה בימין, אף קשירה בימין, וכיון דקשירה בימין, הנחה בשמאל. ור' יוסי החורם הנחה דשמאל מנא לי', נפקא לי' מדר' נתן. ר' אשי אמר ידכה כתיב, בהא כהה. ע"כ

הנה לכאורה משמע דרק משמעות דורשין איכא ביניהו, אבל באמת יש נ"מ רבתי לדינא בהנך תלת ילפותות. דלת"ק דיליף הנחה דשמאל מקרא דידך, א"כ לא אייתר לן קרא לחייב גידם, משא"כ לר' יוסי החורם דס"ל כר' נתן, ויליף הנחה דשמאל מקרא דקשרתם וכתבתם, אשתייר קרא דידך לרבות הגידם. ולהלן נחזה דגם זו דרב אשי, דלא סגי לי' לא בהא דת"ק ולא בדר' יוסי החורם, **(כאן מקום אתי להערה קטנה. והוא מ"ש התוס' במנחות שם ד"ה ר"י החורם וז"ל, פי' בקונטרס חוטמו הי' שקוע, כעין חרום דבכורות, ותימא הוא לומר שכינהו בלשון גנאי, אלא ע"ש מקומו נקרא עכ"ל התוס'

ומטיבותיהו דבעלי התוס' נלענ"ד לומר, דחם לי' לרש"י ז"ל לכנות בשם של גנאי, ובאמת כונה אחרת יש בפירושו כאן, ותחילה אומר דקצת שנוי לשון יש ברש"י שלפנינו מכפי שהעתיקו התוס', דבתוס' העתיקו "חוטמו היה שקוע", וברש"י שלפנינו ליתא אלא חוטמו משוקע" ואל יהי' השנוי הקטן הזה קל בעיניך, שלענ"ד יש בו כדי לישב תמיהת התוס' על רש"י. דהנה איתא במשנה דבכורות מ"ב, ב', החרום זה הכותל שתי עיניו כאחת. ובברייתא, חרום חוטמו שקוע כו', ר' יוסי אומר זה הכוחל ב' עיניו כאחת, הרי דמצינו לר' יוסי דקאי בהילכתא דא דחורם, ולא עוד אלא דסתמא דמתניתן כותי' אזלה (דחורם היינו כוחל כו'). ומצינו באיזה מקומות בש"ס שכינו לתנא או לאמורא על שם איזו הלכה שחידש ושנאמרה משמו, וכהא דברכות [נ"ג, ב'] ר' זוהמאי אומר כשם שמזוהם פסול לעבודה, וכהא דב"מ [כ"ה, א.] ג' מטבעות זוע"ז א"ר יצחק מגדלאה והוא דעשויין כמגדלין, וכיוצב"ז, הרי שלא הי' שמם כן, אלא שנקרא זה ר' "זוהמאי" ע"ש ההלכה שחידש דמזוהם פסול לנט"י, וזה "מגדלאה", ע"ש שחידש דבעינן עשויים כמגדלים

וקרוב לשער שרגילים היו חז"ל לתת סימנים באותן התנאים או האמוראים שבא זכרם בש"ס אך מעט, ע"כ קראום על שם אותן ההלכות שנתפרסמו בשמם

עפי"ז י"ל דס"ל לרש"י ז"ל דהך ר' יוסי הנזכר בברייתא דבכורות מ"ג, דחרום היינו כוחל ב' עיניו כאחת, אין זה ר' יוסי סתם (בן חלפתא), אלא אחר הי', ונתנו בו סימן ע"ש הפירוש שפירש מאי חרום, ודסתמא מתניתן כותי', וע"ש זה קראוהו "ר' יוסי החורם (כעין שקראו "זוהמאי" "ומגדלאה"), נמצא דזה שכתב רש"י במנחות ל"ז שם אהך דחורם "שחוטמו שקוע" לאו)** ויליף מה"י כהה גם בזה טעמא רבא אית בי', ונ"מ לדינא

ותחילה אומר דאף למאן דפוטר גידם מתפלין, לא פטרו אלא מתפלין של יד, ולא מתפש"ר, דהא שתי מצוות נינהו, ואפילו לל"ק דרב חסדא להלן מ"ד, דאמר ל"ש אלא בשיש לו, אבל באין לו מעכבות זוא"ז,