המדרש והמעשה בראשית צא

בעיין דב"ב, ולבתר דמסיק הש"ס התם דאפילו האשה אצל האח (דודאי לית בה חיוב כבוד מדינא) ג"כ ד.ך הבעל להקפיד שיכבדוה, וא"כ שפיר נוכל לומר דילפותא דאשת האב הוא משום דהוי בכלל כבוד אב, א ה"נ דלאחר מיתה חיובא מדינא ליכא, ואעפי"כ לא קשה למה הקפיד רבי בצואתו, דהיא הנותנת דרבנו הק' לא חיוב מדינא אתי לאשמועינן, אלא קפידא דידי' (אע"ג דליכא חיובא), דהא פשיט הש"ס דאפי' באשה אצל האחין איכא דקפיד

כ"ז אליבא דאמת. אך לפי הס"ד דאבעי' דב"ב, דהיכי דליכא חיוב מדינא אף קפידא נמי ליכא, א"כ הלא תקשי לדידי' למה קפיד רבנו הק', וע"כ דלדידי' באמת חיובא נמי איכא, היינו דלדידי' לאו משום דהוי בכלל כבוד אב מרבינן לה (דא"כ לאחר מיתה לא חיובא איכא ולא קפידא איכא) אלא מיתורא דאת, ואז אה"נ דאיכא חיוב מדינא אף לאחר מיתה דאב (דהא לאו משום לתא דאב היא אי מרבינן מאת יתירא), ואעפי"כ סבר בעל האבעי' למימר דכיון שאין החיוב מפורש בקרא אין דרך הבעל להקפיד ולכתוב נכסיו בשביל זה, ולדידי' אף רבנו הק' בצואתו לאו קפידא קאמר לבניו אלא דינא קאמר להו

ועפי"ז מתורצים ד' הרשב"ם כמין חומר דהא רשב"ם אליבא דס"ד דבעל הבעי' דב"ב ציין את דבריו, ולדידי', דהיכי דחיובא ליתא קפידא נמי ליתא, כבר אי אפשר לומר דבאשת האב לאח"מ ליכא חיובא, דא"כ ליפשוט בעיין מעובדא דרבי, דאי ס"ד דחיובא ליכא וקפידא נמי ליכא א"כ למה זה צוה רבי לבניו, ועכצ"ל דאה"נ דלבעל האבעי' אשת האב מיתורא דאת מרבינן לה (וכגירסת הב"י) וממילא דאיכא חיובא אף לאחר מיתה דאב (וכמו דלא תלי כבוד אחיו הגדול בחיי דאמו כלל, כיון דמוי"ו יתירא מרבינן לי') ומשו"ה ניחא צואתו של רבינו הקדוש, וראה כמה מדוקדקים עפי"ז ד' הרשב"ם, שכ' אליבא דס"ד דבעל האבעי' שם, וז"ל "לפי שאין חייבין בכבודה כל' כך, אלא מיתורא דקרא דאשת אביך לרבות אשת האב" עכ"ל, דקדק הרשב"ם וכ' "מיתורא דקרא לרבות", כדי להודיענו דלהס"ד אף לאח"מ דאב חיובא איכא, אלא שאין חיובה "כל כך" (לפי שאינו מפורש בקרא), משא"כ אליבא דאמת, דלק"מ מקפידא דרבי, לא צריכינן תו לזה, ושפיר נוכל למימר דאשת האב בכלל כבוד אב הוא, (כמו"ש הרמב"ם וכגי' הש"ס, את אביך זו אשת אביך), ולא מיתורא דאת, וממילא דאה"נ דלאח"מ דאב ליכא חיובא כלל, ומתורצת פליאת המהרש"ל והגרע"א מעל ד' הרשב"ם, דרשב"ם רק אליבא דס"ד כתב דליכא חיובא "כל כך", משא"כ אליבא דאמת אה"נ דליכא חיובא כלל לאח"מ דאב. ואעפי"כ איכא דקפיד שיכבדוה

ובזה יתישב גם מה שהקשו התוס' [בכורות ו' ד"ה ור"ש), למאן דלא דריש את, מאי מקשה הש"ס (כתובות) אשת האב דאורייתא היא כו' ולדידן ניחא דעד כאן לא צריכינן למילף לה מיתורא דאת, אלא לס"ד דאבעי' דב"ב שם, אך אליבא דאמת שפיר יש לקיים גירסת הש"ס דכתובות שם "זו אשת אביך", כלומר ובכלל כבוד אב הוא, ולא מיתורא דאת וכמו"ש הרמב"ם

איך שיהי' הנה הוכחנו מד' הרשב"ם דעכ"פ לבעל האבעי' דב"ב יש חיובא דאורייתא באשת האב אף לאחר מיתה, ואעפי"כ צוה רבי לבניו, ועכצ"ל לדידי' שכן דרך לצות, אף במידי שכבר הוזהרו עליו מה"ת, (ודלא כס' הש"ס כתובות דפריך אשת האב דאורייתא היא), וא"כ מיושב מאמר המדרש המוצג בראש מאמרנו זה, דאף איהו י"ל דס"ל כבעל האבעי' דב"ב, דיש לאב לצות לבניו אף במה שכבר נתחייבו בו, כדי להוסיף זירוז, וזהו מה שדרש "ג' צויים צוה יעקב לבניו, על ע"ז ועל ברה"ש" וכו', שאעפ"י שכבר הוזהרו ב"נ על שתי אלו, מ"מ חזר יעקב אע"ה וזירז אותם, כמו שזירז רבנו הק' על אשת האב, אע"ג דלדידי' דאורייתא היא אף לאח"מ דאב. ודו"ק: