המדרש והמעשה בראשית צ

עכ"פ הוכחנו מסוגי' דש"ס כותי' דרמב"ם, דלדידן (היינו לרבנן דר' מאיר) חייב ב"נ אף אכנויים, ואתי קרא דגר ואזרח וגלי אקרא דויצו, וכ"ז לבתר דגלי קרא דגר ואזרח, ומקמי דגלי אין כ"כ הכרע מקרא דויצו לחודי' דהא אפשר הי' לפרשו כרינ"פ דרק שם המיוחד במשמע. ולפי"ז כבר שפיר הוצרך יעקב אע"ה לפרש לבניו מצות ברה"ש, (אף שכבר הוזהרו עלי' מקודם), בשביל חידוש שיש בה באזהרה זו, לחייב ב"נ אף אכנויים, (מה דלא הוו ידעי מקרא דויצו)

ומעתה יתבארו לנו דחז"ל המוצגים בראש מאמרנו זה, והוא מה שמנו [בב"ר, ק'] בתוך הצויים שצוה יעקב לבניו גם ע"ז, וברה"ש, (וע"ז קשה כעין קושית הש"ס על צואתו של רבי "דאורייתא היא"), שכבר ראינו דבשתי אלה באמת חידש להם יעאע"ה דברים להחמיר, מה שלא נתבאר להם מאזהרתם הראשונה: בע"ז חידש להם איסור השתחוי' שלא בפישוט יור"ג (לפי שמדברי יעקב גופי' עם יוסף יכולים היו ללמוד ההיפך מזה, וכמו שביארנו למעלה) ובברה"ש חידש להם כנויים, וכדעת הרמב"ם לפי דמקמי דאתי קרא דגר ואזרח עלולים היו לטעות גם בזה, וכדאמרן

כ"ז אמרנו בשיטת המדרש ע"ד החידוד, אך אליבא דאמת נלענ"ד שבעל אותו המאמר במדרש חלוק הי' ע"ד סתמא דתלמודא דילן, וס"ל דאפילו במידי דאורייתא ממש, ובלא שום חידוש הלכה, יתכן ג"כ שיצוה האב לבניו כדי להוסיף זירוז ומשמרת. ויסוד פלוגתתם נבאר בזה

דאיתא בש"ס [ב"ב קל"א ב'] הכותב כל נכסיו לאשתו לא עשה אותה אלא אפטרופא כלומר לא כיון בזה אלא שיכבדוה בניו לאחר מותו) אבעי' להו אשה אצל בני הבעל מהו כו', ופירשב"ם אצל בני הבעל, דכיון שאין חיוב לכבדה מפורש בקרא, רק מיתורא דאת אביך לרבות אשת האב דלמא אף הבעל לא קפיד שיכבדוה. עכ"ל. והקשה הגאון רע"א ז"ל והניח בצ"ע (וכבר קדמו בזה גם המהרש"ל) דמשמע מד' רשב"ם אל שעכ"פ מיתורא דקרא הם חייבים לכבדה, והא איתא להדי' [כתובות ק"ג ובשו"ע יור"ד ר"מ] דכבוד אשת האב אינו אלא מחיים, ולאחר מיתת האב לא, הרי דפטירי בני הבעל לגמרי

ונלע"ד לתרץ קושיתם, דלכ"ק מאי ס"ד דש"ס ב"ב שם דהיכי דפטירי ממצות כבוד מדינא אז אף הבעל לא קפיד, ולמה לא פשיט לה ממעשה רב דרבנו הק', דהא חזינן שהקפיד וצוה לבניו הזהרו בכבוד אמכם כו' באשת האב (ולא אמם ממש), והא התם לאחר מיתה היי, וש"מ דאף בכה"ג דרך הבעל להקפיד

אבל האמת יורה דרכו דדין זה אי יש חיוב כבוד מדינא באשת האב לאח"מ, אי לא, תלוי בחלופי גרסאות. דבש"ס איתא התם "את אביך זו אשת אביך, והב"י סי' ר"מ גריס את אביך לרבות אשת אביך, כלומר את דריש. והנה אי גרסינן "זו אשת אביך" כגירסת הש"ס דילן, ודאי דאין שם מקרא מיוחד לאשת האב אלא משום לתא דכבוד אב הוא, וממילא י"ל דהנ"מ בחייו אז משום לתא דידי' הוזהרו גם על כבוד אשתו: משא"כ לאחר מיתת האב (אף שאמרו בקדושין מכבדו בחייו ומכבדו במותו, מ"מ כבר כ' הנוב"י דעיקר כבוד אב אינו אלא בחייו) דעכ"פ כבר קליש אף מצות כבוד דידי', י"ל דאשת האב דאינה אלא משום לתא דידי', כבר אזדא לה לגמרי, וכ"כ הרמב"ם [פ"ו מה' ממרים] כ"ז שאביו קיים שזה בכלל כבוד אביו. כל זה אי מאת אביך מרבינן לה. אך אי מאת יתירא דרשינן לה אז לא תלי כלל במצות כבוד דאב, ואיך יסור החיוב, במות האב, הא עכ"פ איהי קיימת וכמו דכבוד אחיו הגדול לא תלוי כלל בהא אי אמו קיימת, אע"ג דדריש לה מיתורא דוי"ו דואת אמך, וע' בב"י בשם שו"ת הרא"ש, דל"ש אחיו הגדול מן האם ול"ש מן האב וע"כ דמדאיכא יתורא דקרא אינו כלל משום לתא דכבוד אם, וה"ה באשת האב, (ע' היטב כרמב"ן ובס' מג"א בסה"מ ש"ב ד"ה העיקר השני]

ועפי"ז י"ל דעד כאן לא מסיק הש"ס [כתובות ק"ג], דלאחר מיתה ליכא חיובא, אלא אליבא דאמת, היינו לבתר דכבר איפשטא