המדרש והמעשה בראשית פז

פרשת ויחי [בדין כבוד אב ואשת האב, בחייו ולאחר מותו. ובדיני ע"ז וברכת השם בישראל ובב"נ]. ויכל יעקב לצות את בניו כו' איתא במדרש [ב"ר, ק'], ג' צויים צוה יעקב לבניו כו' על ע"ז, על ברכת השם, ועל נשיאת המטה. עכ"ל

דברי המדרש הנ"ל תמוהים, דבש"ס [כתובות, ק"ג]. גבי צואת רבנו הק', הזהרו בכבוד אמכם כו' פריך הש"ס כבוד אמכם דאורייתא הוא, עיי"ש. הרי דפשוט להם לחז"ל דבחיוב דאורייתא לא שייך בי' צואה מן האב אל הבנים, דהא מושבע ועומד הוא, וא"כ אף גבי יעקב אע"ה קשה, תינח נשיאת המטה חידוש הוא שחידש להם אביהם שלא יתערב זר בתוכה (כמבואר בב"ר שם) וע"ז לא הוזהרו מה"ת אך ע"ז וברכת השם הא מבואר [בסנהד' נ"ו] שהן הן מז' מצות דב"נ כמעט אליבא דכו"ע, ושכבר נצטוה עליהן אדה"ר מקרא דויצו כו' וא"כ הכי נמי תקשי: ע"ז וברה"ש דאורייתא היא?

גם יש להבין לפי"ד המדרש מנא ליה למינקט הני תרתי דוקא, ואם צוה יעקב ע"מ שכבר נצטוו, ואם מקרא דויצו ידע לה, הו"ל למינקט כל הז' צויין דב"נ, דהא מן ויצו דאדה"ר מפיק לה הש"ס גם לאידך מצות דב"נ. וכסבור הייתי לומר דשתי שאלות אלו מתורצות חדא בירך חברתה, ואמנם חידוש גדול לדינא חידש יעקב לבניו בשתי אזהרות אלו

דהנה בש"ס [מגילה, כ"ב] יליף דהשתחואה האמורה בתורה גבי אבן משכית אינה אלא בפישוט ידים ורגלים, שנאמר הבא נבא כו' להשתחות א ארצה כו', ובכ"ז גבי השתחואה דעבודת כו"ם איתא להדי' [הוריות ד'] דחייב אפי' בלא פישוט יור"ג, וכ"פ הרמב"ם [ה' עכו"ם, פ"ז, וה' שגגות, פי"ד]. וכבר העיר ע"ז בס' טו"א, וראיתי בס' מנ"ח [מ', כ"ה]. שתירץ דע"ז שאני, דמה שדרך עבודה בכך חייב אפי' בהשתחואה שאינה גמורה, אבל אה"נ דסתם השתחואה דקרא אינה אלא בפישוט יור"ג. ועיי"ש שהסביר הוכחת הש"ס מקרא דיעקב, דהנה יוסף לא אמר אלא "השמש והירח כו' משתחוים לי' ולא יותר, ויעקב הוסיף: הבא נבא כו' להשתחות לך ארצה. ומנא לי' ליעקב להוסיף השתחואה ארצה (שהיא בפיור"ג) מה שלא הזכיר יוסף כלל? אלא ע"כ שכל סתם השתחואה דקרא אינה אלא בפיור"ג, ומשאמר יוסף משתחוים לי ה"ז כאילו אמר "משתחוים לי ארצה". עכ"ד המנ"ח

ומעתה אומר אני, כיון שמדבריו של יעקב גופי' למדנו דסתם השתחואה היא דוקא בפישוט יור"ג, כבר אפשר הי' לבניו לטעות וללמוד מזה שגם לענין ע"ז כן הוא, דלא אסירה אלא בפיור"ג. [וע' הוריות ד', דאף אליבא דאמת השתחואה בלא פיור"ג היא עכ"פ דבר שאין הצדוקין מודין בו, אף לגבי ע"ז]. וא"כ כבר הוצרך יאע"ה להוציא טעות זו מלב בניו ולשנות להם פרק זה בהלכות עכו"ם, בדבר החדש להם, ובפרט שמדברי אביהם גופי' שדבר ליוסף יכולים היו ללמוד ההיפך מזה, וכדאמרן

ועפי"ז מיושב מה שאז"ל במדרש שבכלל צואת יעקב לבניו נצטוו גם על הע"ז, ולא קשי' מה שהקשינו תי"ל דע"ז דאורייתא הוא, לפי שיש שם באמת דבר שנתחדש, מה דלא הוי ידעינן לי' מקרא דויצו, והיינו בענין ההשתחואה. [ואמנם בקרא דויצו לא נאמרה השתחואה כלל, אך באמת הא עכצ"ל שגם להם נאמרה, מדאמרינן, סנהדרין נ"ט, דע"ז היא מאותן שנאמרה לב"נ ונישנית בסיני, ולמה לא אמרו דלענין השתחואה בלא פיור"ג נשנית, אלא ע"כ דג"ז אף לב"נ נאמר, וי"ל דזהו מה שחידש להם יעקב בצואתו, ודו"ק]. תירצנו צואה דע"ז: