המדרש והמעשה בראשית פד

הרמב"ם לא אמר אלא במתנה בדבר שאינו קצוב. ולא במכירה או בשכר פעולה, לק"מ מהא דשאול דהתם שכר פעולה הוי אך הריטב"א פי"ב דכתובות לא ס"ל חילוק זה אליבא דרמב"ם, וע' מ"ל פי"א ממכירה]

ובתירוץ קושי' זו אליבא דרמב"ם ומהרשד"ם נלענ"ד, בהקדם עוד מה שקשה לי על שיטה אחרת של הרמב"ם [פ' כ"ה מה' מלוה ה' י"ד], שכ' וז"ל מי שאמר לחברו הלוהו ואני ערב לגופו של לוה כו' יש מן הגאונים שהורו שחייב לשלם, ויש מי שהורה שאפילו התנה ואמר אם לא אביאנו או שמת או שברת אהי' חייב הרי זו אסמכתא ולא נשתעבד, ולזה דעתי נוטה, עכ"ל הרמב"ם. וקשה לי על דבריו מדברי הש"ס [ב"ב קע"ג, ב'], אמר רב הונא ערב מנא לן דמשתעבד, דכתיב אנכי אערבנו כו', מתקיף לה רב חסדא והא קבלנות היא, אלא אר"י כו' בני אם ערבת לרעך כו'. והנה עד כאן לא פליג ר"ח על רב הונא אלא במה דיהודה קבלן הוי, אך תרוייהו מודו עכ"פ דיהודה מדינא אשתעבד וקשה הא יהודה ערב לגופו של בנימן הוי, להביאהו לאביו, והא לרמב"ם כל ערב לגוף אסמכתא הוי, ולא משתעבד כלל

ונלענ"ד לתרץ עפימ"ש הד"מ [טור חו"מ ר"ז, ס"ק ו']. דמדאורייתא כל אסמכתא קניא, והא דלדידן כל דאי לא קני אינו אלא מדרבנן עיי"ש. ואולי גם רמב"ם הכי ס"ל וא"כ לק"מ מקראי דיהודה, דאה"נ דמד"ת אפי' ערב לגוף הוי משתעבד, ורמב"ם לא אמר אלא עכשיו, לבתר דאמרו רבנן דאסמכתא לא קני', ואי תימא א"כ מאי מייתי הש"ס מהא דיהודה אליבא דידן (תיפוק לי' דהתם בלא"ה ערבות שבגוף הואי, וע"כ אתה צ"ל דהתם דין דאורייתא שאני, וא"כ מנ"ל דעכשיו אפי' ערבות של ממון לא הוי אסמכתא) זה לק"מ, די"ל רב הונא לטעמי' עפימ"ש התוס' [ב"מ, ס"ו, א' ד"ה ומניומי, לחד לישנא שם] דר"ה אסמכתא קניא ס"ל, אף לדידן, ועכצ"ל לפי"ז דמה שחקר רב הונא ערב מנ"ל דמשתעבד, כונתו מנ"ל דמשתעבד בלא קנין, וכדפירש"י שם, וא"כ שפיר הביא מהא דיהודה, דהא לר"ה לשיטתי' אין שום נ"מ בין דין דאורייתא לרבנן בהא, מדס"ל אסמכתא קני' אף לדידן, וממילא דל"ק נמי מה דביהודה ערבות שבגוף הוי (דמידי הוא טעמא לרמב"ם אלא משום אסמכתא, והא לר"ה אסמכתא קני') ואף ר"ח י"ל דאליבא דר"ה אזיל, ומשו"ה הביא גם הוא מקראי דאם ערבת לרעך

משא"כ לרמב"ם, דאסמכתא לא קני' לדידן, עכצ"ל בטעמא דערב לא כדר"ה מהא דיהודה, ולא כר"ח מקרא דאם ערבת, אלא כדמסיק רב אשי התם בההיא הנאה דקא מהימן לי' כו' דעד כאן לא אמרינן לה אלא בערבות שבממון, משא"כ בערבות שבגוף אכתי אסמכתא הוי, ומקראי אין ראי' דהא אסמכתא רק מדרבנן לא קני', ותו לא קשיא לרמב"ם מערבות דיהודה

וחיזוק גדול לדברינו מצאתי כשעיינתי במקור ד' הד"מ הנ"ל, והוא מדברי המרדכי [פ"ד דב"ק, א' מ"ו]. וז"ל, ומצאתי בשם ר"נ מקינון כו' שהרי אסמכתא קני' מן התורה, כדאמר מניין לערב מן התורה, שנאמר אנכי אערבנו, והיינו אסמכתא" עכ"ל. וד' מרדכי הללו תמוהין מאד, חדא דהא מסיק הש"ס בב"ב שם דערב משתעבד אפי' למ"ד אסמכתא לא קני'. ועוד דהא ילפותא דיהודה אידחא לה בש"ס לענין ערב ולפי דברינו ניחא שפיר, די"ל דר"נ מקינון כרמב"ם ס"ל, דערבות שבגוף לא משתעבד משום אסמכתא, וקשה ע"ז מיהודה ועכצ"ל דדין דאורייתא שאני, וזהמ"ש המרדכי שהרי אסמכתא קני' מה"ת כדאמרינן מניין לערב מן התורה שנאמר אנכי אערבנו (כלומר ונהי דאידחי ילפותא זו בש"ס, מ"מ הא מטעמא אחרינא אידחי, ולא ממה שיהודה ערב שבגוף הוי) "והיינו אסמכתא כלומר" ערבות זו דיהודה אסמכתא הוי, ומדאעפי"כ נשתעבד יהודה, ש"מ דעכ"פ מה"ת קני'. ומדאתן להכי אליבא דרמב"ם כבר מתורצת ממילא גם קושית כ' אאמו"ר שליט"א מהא דיעשרנו המלך עושר גדול, ולא קשי' מה דהוי דבר שאינו קצוב דלא משתעבד לרמב"ם, דמידי הוא טעמא לרמב"ם אלא משום אסמכתא, והא אסקינן דלרמב"ם עכצ"ל דכר"נ מקינון שבמרדכי ס"ל, דמה"ת