המדרש והמעשה בראשית ע

פרשת מקץ [בענין הצלת עצמו בגופו של חברו] אם כנים אתם אחיכם אחד יאסר כו' ואתם לכו כו' ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו כו', אשר ראינו בצרת נפשו כו' צדקו השבטים את הדין, וכך נאה לצדיקים בעת צרתם ח"ו, [ע' ע"ז י"ח א']. אבל יפלא מדוע לא עשו זאת לפני זה, כשאסר את כולם במשמר, והלא אז היו עוד בצרה גדולה מזו? ובב"ר, צ"א, מלמד שהי' יוסף מתחבט לפני רגלי כל או"א שיתמלא עליו רחמים" כו' ויען ראובן כו' הלא אמרתי אל תחטאו בילד, ולא שמעתם, וגם דמו הנה ודרש. וג"ז יפלא, מה בא ראובן להזכיר להם את עונם עכשיו, אחרי שכבר נתחרטו בעצמם, והלא אחז"ל על בעלי תשובה שאין להזכיר להם מעשיהם הראשונים [ב"מ, נ"ח, ב']. ובב"ר שם, הלא אמרתי לכם כו' ואתם אמרתם לכו ונהרגהו כו'. וגם דמו הנה נדרש, "דמו ודם הזקן" עכ"ל הב"ר והדברים סתומים, דמנא נפקא להו זאת לחז"ל ומה הוסיפו בזה באמרם דמו ודם הזקן?

הנה תיכף אחרי המקראות הנ"ל מספר הכתוב: וישב אליהם יוסף כו' וידבר אליהם ויקח מאתם את שמעון ויאסור אותו כו' וסתם הכתוב ולא פירש מה דבר אליהם יוסף, בטרם שלקח את שמעון. וראיתי להג' מלבי"ם זצ"ל שפירש, כי דבר יוסף אליהם שימסרו לו בעצמם א' מן האחים (וכמו"ש תחילה, אחיכם אחד יאסר כו') והם לא עשו כן, כדין אנסים שאמרו תנו לנו א' מכם ואם לאו נהרוג את כולכם, דאין מוסרין אם לא יחדוהו, וע"כ כשדבר אליהם ולא שמעו הוכרח לעשות בעצמו, ומשו"ה, ויקח מאתם את שמעון כו' עכת"ד

ואמנם יש לדקדק על דבריו, דיוסף מאי קסבר, והלא הוא הכיר את אחיו, ואיך עלתה על דעתו שישמעו לו, למסור א' מהם מבלי שיחדו להם. והלא דין זה, לבד שהוא משנה מפורשת [פ"ח דתרומות] מסתבר הוא גם מצד השכל, דהלא עיקר הטעם הוא משום דמאי חזית כו' והא סברא היא, וע"ז אז"ל סנהדרין ע"ד, א']. דשפ"ד לא צריך קרא דיהרג ואי"ע, משום דסברא הוא מאי חזית דדמא דידך כו'. ועוד דאף אילו יחדהו להם עדיין לא היו רשאין למוסרו כמוש"פ הרמב"ם [פ"ה מיסוה"ת, ה' ה']. דאין מוסרין ביחדוהו, אלא בשגם חייב מיתה כשבע בן בכרי עיי"ש. אולם בפרט זה איכא פלוגתא בירושלמי, ר"ל ור' יוחנן, ולר"י ביחדוהו לחוד סגי, ואפי' באינו ח"מ, אלא שהרמב"ם פ' כר"ל בזה, וכבר הקשה עליו בב"י ובהג"מ

ותחילה אומר דלכאורה מתניתא וסברא מסייע לי' לר"ל בזה, מתניתא דאמרה "והוא שייחדוהו כשבע בן בכרי", משמע דדוקא דומי' דשב"ב בעינן, וסברא, דהא אי לאו דגלי קרא מעובדא דשב"ב אז אפילו ביחדו וח"מ לא היינו יודעין להתיר (דהא אף השתא לבתר דגלי קרא מ"מ אמר שם בירושלמי דלאו משנת חסידים היא עיי"ש), וא"כ אין לך בו אלא חדושו ומנא לן להתיר אף בדלא דמי לשב"ב. ולכאורה הייתי רוצה לומר דיש ראי' להא דר"ל עוד מברייתא ערוכה, דהנה ודאי דבר פשוט הוא דמה שאמרה המשנה סיעה של בנ"א עוברת, סיעה לאו דוקא, וה"ה בשנים אם בא אליהם אנס וא"ל תנו לי אחד מכם ואם לאו אהרוג שניכם, דאם יחדו מותר, וע"כ דמ"ש [שם, ובפסחים כ"ה] קטול לפלניא ואי לאו קטלינא לך דיהרג ואי"ע, א"ז אלא באם לא יהרוג יהרג הוא לבדו, ובכה"ג אמרינן