המדרש והמעשה בראשית סד

ונלענ"ד לחדש, דעד כאן לא ס"ל לרב לא עשו ב"ש כדבריהם אלא היכי דפליגי ב"ש וב"ה בסברא או בהלכה, דאז יש מקום לומר כיון דב"ה רובא, (או משום שיצתה ב"ק כב"ה), דצריכין היו גם ב"ש למיעבד כב"ה משום אחרי רבים להטות, משא"כ היכי דפליגי במלתא דתלי' במציאות, למר הכי הוי מעשה, ולמר להיפך, ואה"נ דאי הוו מודי ב"ה לב"ש דכותייהו הוי עובדא או לא היו חולקים עליהם כלל בפלוגתא כה"ג לא שייך כלל לכוף לב"ש למיעבד כב"ה, דאטו משום דב"ה רובא אין ב"ש רשאים לסמוך אקבלתם בענין התלוי במציאות והלא לענין עדות לא אזלינן כלל בתר רובא, דתרי כמאה, ואולי גם במלתא דתלי' בקבלה ובמציאות ל"ש אחרי רבים להטות

ואם תצדק הנחה זו (אף דצריכא עיונא מכ"מ בש"ס, ואכ"מ) אז אשכחינן פתרי, וכמו שנבאר. דידוע מה שהקשה הב"י [או"ח סי' תע"ר] למה עושין ח' ימים, הא הי' שם שמן כדי להדליק עכ"פ לילה אחד, וא"כ בלילה הראשון לא הי' שם נס. ותי' הב"י דתיכף חילקו את השמן לח' חלקים שוים, עיי"ש שתירץ עוד ב' תירוצים (שנשאר הפך מלא, או שנשארה המנורה מלאה בבקר) והכל בסגנון אחד, ובטו"ז תע"ר שם תירץ דבלילה הראשונה אמנם נדלק כל השמן, אלא שנשתייר בו משהו כדי שיוכל הנס לחול, יש מיש, והוא עפי"ד הזוהר עיי"ש: **(ועפי"ד הט"ז הללו שמעתי בשם אא"ז הגאון ר' משה יצחק זצ"ל לבאר דרך צחות את ד' הפייטן לסדר חנוכה "ומנותר קנקנים נעשה נס לשושנים, בני בינה, ימי שמונה קבעו שיר ורננים". רצונו דכיון דלנס ההדלקה שבליל השני הוצרך נס השיור דליל הראשון (כדי שיחול הנס יש מיש, וכד' הט"ז) ע"כ שפיר קבעו את הנס שמונה ימים ולא שבעה. וזה"א: "מנותר" קנקנים נעשה נס כו' ע"כ בני בינה קבעו "ימי שמונה

":)** ונלענ"ד די"ל נ"מ רבתא לדינא בין שני התירוצים הללו, דידוע שכל נס עיקר חשיבותו הוא בשעת חידושו, ומשהוא מתחיל להתמיד ולהתמשך כבר הוא יוצא מגדר הנס ומתקרב אל גדר הטבע (שהלא גם הטבע עצמו אינו אלא נס מתמיד, ממפלאות המחדש בטובו כו' מעשי בראשית). אימתי אין לך בנס המתמיד אלא שעת חדושו כשהוא מתמיד ומתמשך הכל באופן שוה, ובאיכות שוה, אך אם הולך הוא ומתגבר תמיד, הרי בכל זימנא וזימנא איכא תוספת הנס

הנחה זו תאיר עינינו להבין סברת המקשן והתרצן שבש"ס בענין ברכת נר חנוכה, "ליל ראשון המדליק מברך שלש כו' מכאן ואילך המדליק מברך שתים, מאי ממעט כו' ופריך "ונמעוט נס", ומשני אנס בכל יומי איתא". וכבר תמהנו למעלה בראש מאמרנו, המקשן מאי קסבר, ומהי"ת למעט נס? ולדברינו ניחא, דאולי כבר נפלה מחלוקת זו באיכות הנס (גופא דעובדא היכי הוי אי כב"י אי כט"ז) גם בימי הש"ס, המקשן סבר דכב"י הוי מעשה, היינו שנתחלק כל השמן לשמונה חלקים שוים, ובדרך נס הספיק לכל לילה שמינית השיעור, נמצא שלא הי' שם שום תוספת נס בשאר הלילות, אלא שאותו הנס עצמו של הלילה הראשון חזר ונשנה ח' פעמים, ובכה"ג ודאי אין לך בו אלא משעת חדושו (דמאז ואילך כבר הי' לנס מתמיד): וזוהי סברת המקשן "מכאן ואילך כו' "נמעוט נס'" כלומר נהי דאדלוקי ודאי מדלקינן כל ח', (דאל"ה אין לך שום היכר גם לניסא דליל ראשון, כמובן) מ"מ ברוכי ברכת הנס לא נברוך אלא בליל קמא, היינו בשעת חדושו. וע"ז השיב לו התרצן "נס בכל יומי איתא" כלומר לא כדסלקא אדעתך שנתחלק לח' חלקים שוים, אלא כט"ז הוי מעשה, היינו שבליל א' נדלק כמעט כל השמן, לבר ממשהו, ובליל ב' נשתייר משהו מן המשהו. וכן להלן בכל לילה ולילה, ולפי"ז חזר ונשנה הנס בכל ח' הלילות לא בערך שוה, אך בתוספת הנס בכל לילה במדה שנתקטן שיעור המשהו, וא"כ "נס בכל יומי איתא" [ואולי לזה נתכוין הרי"ף ז"ל פ"ב דשבת שם, באריכות לשונו הלכך מברכינן אניסא בכל יום מתמני' כו' הואיל בכל יום ויום הי' הנס מתחדש כו', רצונו דבכיו"י אתוסף ניסא באיכותו]: