המדרש והמעשה בראשית סב

פרשת וישב (לשבת חנוכה) [על דיני ההדלקה וברכותיה]. ת"ר מצות נ"ח כו' בש"א יום ראשון מדליק שמונה, מכאן ואילך פוחת והולך, ובה"א יום א' מדליק אחת, מכאן ואילך מוסיף והולך כו' פליגי בה תרי אמוראי במערבא כו' ח"א טעמא דב"ש כנגד הימים הנכנסים וטעמא דב"ה כנגד הימים היוצאין, וח"א טעמא דב"ש כנגד פרי החג, וטעמא דב"ה מעלין בקדש כו', א"ר יוחנן ב' זקנים היו בצידן א' עשה כדברי ב"ש וא' עשה כדב"ה, זה נותן טעם לדבריו כנגד פרי החג וזה גו"ט לדבריו מעלין בקדש ואין מורידין. [שבת כ"א, ב']. עוד שם [כ"ג, א']. יום ראשון מדליק מברך שלש כו' מכאן ואילך מדליק מברך שתים כו' מאי ממעט, ממעט זמן, ונמעוט נס, נס כל יומא איתא

יש להבין במאי פליגי אמוראי בטעמייהו דב"ש ודב"ה, מאי נ"מ לדינא בטעמים הללו, ועוד כד מעיינת בהו בטעמים הראשונים אינם באמת טעמים מספיקים מצד הסברא, דאטו מי מסתבר טפי לכוין אל הימים הנכנסין לב"ש ואל הימים היוצאין לב"ה, והלא אין אלו אלא רמזים וסימנים לדעתי' דב"ש ודב"ה ולא טעמים לסברותיהם כמובן. וממה דא"ר יוחנן ב' זקנים היו בצידן כו' נראה שבא ר"י להכריע כטעמי בתראי, (כנגד פרי החג ומשום מעלין בקדש), וג"ז יפלא דסו"ס אכתי לא ידעינן מאי נ"מ לדינא בזה. גם זו שהקשו ז"ל גבי ברכה "ונמעוט נס", ומהדר נס בכל יומי איתא, תמוה מאד, דפשיטא הוא דנס בכל יומי איתא, והמקשן מאי קסבר

והנה נשאלתי למעשה במי שישיבתו בין הנכרים, והוא נתון תחת ידם, באופן שאין בידו להדליק נ"ח ולהניחו דולק עד כלות זמן שיעורו, וא"א לו אלא להדליק ולכבותו תיכף, מה דינו, אם ידליק ויברך עליו או אין שום מצוה בהדלקתו כיון שמדליק לכתחילה ע"מ לכבותו תיכף?

ואמרתי דלכא' תלוי הוא בתרי לישני שבש"ס [שבת, כ"א, ב'], נ"ח מצותה עד שתכלה רגל מה"ש כו' ל"צ דאי לא אדליק מדליק, אי נמי לשיעורא. הרי דלאידך לישנא יש קפידא בשיעור השמן כדי שידליק עד שתכלה רמה"ש, וכן סתם בשו"ע [או"ח תרע"ב, ס"ב], ובסי' תרע"ג שם כ' המחבר דכיבה בשוגג אין זקוק לה, ומינה דעכ"פ בכיבה במזיד לא יצא, וכ"כ להדי' בפרמ"ג א"א ס"ק י"ב שם, ובפרט בנ"ד שמתחילה בשעת הדלקה דעתו לכך לכבותו, וגדולה מזו כ' המג"א בשם הש"ג דאפי' בהדליקה במקום שהרוח מצוי זקוק לה, עיי"ש

אולם הב"ח בסי' תרע"ב הביא חבל ראשונים, ר"ת וראבי"ה ור"י, דס"ל כלשון ראשון דאין שום שיעור למשך ההדלקה, נסורה איפא ונראה בסוגי' זו, אולי נמצא יסוד למחלוקת זו, במאי דפליגי הני תרי לישני, וממילא רוחא שמעתתא גם בספקא דנידון דידן, ואגב אורחא יתבארו לנו הדקדוקים שדקדקנו לעיל בטעמייהו דב"ש ודב"ה ועוד שאלות אחדות באותה סוגי'

ותחילה אומר שעל עדותו של ראבי"ה בשם ר"ת לפסוק כלישנא קמא, דאין שיעור למשך זמן ההדלקה, קשה לי, דלכא' תבר ר"ת לגזיזי' מהא שהביא הרא"ש בשמו