המדרש והמעשה בראשית נט

לה, הו"ל לי' להביאה במס' קדושין, גבי דיני קימה והידור, ולא כאן, במס' ר"ה). ב) רש"י ז"ל פירש [במס' סוכה, י' ב'] גבי ר"ח ור' הונא שהיו ישנים בסוכה שהיתה פסולה לדעתם, משום שלוחי מצוה היו שהיו הולכין להקביל פני ריש גלותא. עיי"ש. והא ר"ח ור"ה הרבה לאחר זה"ב הוו, ולד' הנוב"י הא כבר בטלה אז חובת הקבלת פני רבו לגמרי **(וכ' אחי הרב הג' החריף כמוה"ר אליעזר נ"י אמר בה דמר' יצחק בלא"ה לא קשה לפי שהמעיין בנוב"י יראה שעיקר דבריו לפי שמקדש אפי' בשעת שממותו בקדושתי' קאי, (כלומר וא"כ הא איכא שם שכינה אף בזה"ז, ומדאעפי"כ אין אנו עולין, לא יהא כבוד הדיוט חמור) ואמנם זה אינו אלא למ"ד דקדושה ראשונה קדשה לעתיד לבא [ע' רמב"ם ה' ביהב"ח, פ"ו, ה' י"ד] משא"כ לר' יצחק לשיטתי' דס"ל להדי' [מגילה, י' א']. שמעתי שמקריבין בבית חוניו, היינו דאפילו קדושת מזבח בטלה בזה"ז [ע' תוס' שם]. א"כ לר"י תו ל"ש לומר לא יהא כבוד הדיוט חמור כו' דהא פני שכינה א"א לקבל בזה"ז ולפי"ז י"ל דגם ר"ח ור"ה כר' יצחק ס"ל בהא, משא"כ לדידן. ודו"ק:)** ג) כל התירוצים לא יספיקו ליישב הלשון דחדש ושבת הנאמר אצל שונמית, וע"כ צריכין אנו לד' הג' טו"א שם, שפי' חדש זה ר"ה, ושבת זה יו"ט דאקרי שבתון עיי"ש, ולד' הנוב"י אכתי תקשי, דהא בר"ה אף בזה"ב ליכא חובת ראיי', ומדוע בחדש דר"ה בעי למיזל? ד) אף אם לא נודה לסברת הנוב"י, ואף אי נימא דכיון שמתחילה חלה חובת הקבלת פני השכינה, וגם חובת הקבלת פני רבו, ג' פעמים בשנה, ורק מפני שאין בית בטלה ראיי' אין זה גורם לדון אפשר משא"א ולהפקיע גם חובת הקבלת פני רבו, מ"מ באישים ודאי תצדק סברת הנוב"י, היינו שאותו האיש שהתורה פטרתו מהקבלת פני השכינה אף בזה"ב, ודאי שאינו בדין לחייבו בהקבלת פני רבו, וא"כ הדר תיקשי מקרא דשונמית, הא התם אשה הוי', ונשים פטורות מן הראיי' אף בזה"ב, דאימעטי מזכורך כו', ולמה בחדש ושבת בעית למיזל? **(ואמנם זו יש ליישב עפ"י שיטת ר"ת בהא דנשים סומכות רשות דיכולות נשים להכניס א"ע במה דאנשים חייבים. וא"כ הכי קאמר מדוע כו' והיום לא חדש ולא שבת, כלומר נהי דבחדש ושבת עכ"פ אנשים חייבים, משא"כ היום הא אין חיוב אף לגברי:)** ה) הא נשים אף מת"ת פטירי ומנא לן לחיובינהו בכבוד ת"ח?

ולולא דמסתפינא אמינא, דר' יצחק, שקבע חובה להקביל פני רבו ברגל לאו משום כבוד הרב אתי עלה כלל, אלא משום שמחת יו"ט נגע בה, היינו דלר"י זהו א' מגדרי שמחת יו"ט לתלמיד שיקבל פני רבו וכמו"ש בפ' ע"פ, ק"ט, לגברי בבשרא וחמרא ולנשי בבגדי צבעונין, היינו לכאו"א כפי מה שהוא, וניחא עפי"ז מה דסמיך לה הש"ס לאידך מימרא דר"י חייב אדם לטהר עצמו כו', ומה דגם הרי"ף ז"ל בהדי הדדי כתב להו, (ואע"ג שידועה דרכו להביא כל הלכתא במקומה), משום דבאמת תרוייהו צרכי שמחת יו"ט נינהו. והשתא, מדקיי"ל [פ"ב דביצה] דאף בר"ה איכא חיוב שמחת יו"ט, שפיר ניחא מה דאמר הש"ס דבחדש ושבת בעי למיזל, היינו כדברי הטו"א דשבת זה יו"ט וחדש זה ר"ה, דאע"ג דחיוב ראיי' ליכא בר"ה, מ"מ שמחת יו"ט איכא וכדאמרן, וכדיליף לה הש"ס מקראי דנחמי' עיי"ש

ואי גם נשים חייבות בזה, זה יהי' תלוי לפי דרכנו בפלוגתא דאמוראי [ר"ה ו', קדושין ל"ד]. אם נשים חייבות בשמחת יו"ט בכלל, דר"ז מחיוב ואביי פוטר, וא"כ ר' יצחק איפשר דכר"ז ס"ל, ומשו"ה שפיר דריש מקרא דשונמית להוכיח מיני' חיובא דהקבלת פני הרב, אע"ג דאשה הוי', מדגם בשמחת יו"ט חייבת לר"ז. (ומדנשים חייבות ללמוד עכ"פ מצות דידהו כבר לא יפלא למיחשב הקבלת פני ת"ת כעין שמחת יו"ט אף לגבי דידהו, וקרא דשונמית יוכיח)

והנה גם הרמב"ם פ' [בה' מעה"ק פי"ד, הי"ד]. דאשה עוברת בב"ת, וא"כ ע"כ כר"ז ס"ל דחייבת גם בשמחת יו"ט [ע' ר"ה, י', דזב"ז תלי וע' שו"ת שג"א ס"ה], ואולי גם לרי"ף הכי ס"ל, וע' רי"ף קדושין שהעתיק ד' הש"ס (ל"ד שם) דמני לשמחה בהני דנשים חייבות, וניחא מה שהביאו הרמב"ם והרי"ף הא דר' יצחק לדינא, משא"כ לאביי דס"ל שאין על האשה חיוב שיו"ט