המדרש והמעשה בראשית נח

פרשת וישלח [בענין חיגר וצולע אי מיחייב בראייה ובהקבלת פני רבו]. ויאבק איש עמו, א"ר יהושע ב"ל כדרך שאדם חובק את חברו. [חולין, צ"א]. והוא צולע על ירכו כו'. ר"י בן לוי סלק לרומי כד אתא לעכו נפק ר' חנינא לותי', אשכחי' (ריב"ל לר"ח) דמטלע על רגלוי אמר לי' דמית לסבך, שנאמר והוא צולע על ירכו [ילקוט וישלח, קל"ג]. מאמר זה זר ומתמיה, דמה שבח שיבח לי' ריב"ל לר"ח, אם במטלעתי' דמי ליעקב אע"ה, וא"כ ישתבחו גם כל הסומין, דדמו ליצחק שנאמר ותכהינה עיניו? ומה זו סמיכה לעלייתו של ריב"ל לרומי, וכי בדברים בטלים ח"ו עסקי רבנן בהאי שעתא?

לענ"ד י"ל ע"ד החדוד דריב"ל תורה שלמה הודיעו לר"ח במאמר זה, דינא קאמר לי' ופרק בדרך ארץ, והכל מאותו הענין שהיו עסוקים בו ריב"ל ור"ח, ועוד דריב"ל לשיטתי' הוא דאמר, ויש סמיכות בין מאמרו כאן בילקוט ובין מה שדרש התם בחולין כדרך שאדם חובקו. וכמו שנבאר

הנה ר"ח נפק כאן לותי' דריב"ל כדי להקביל פניו כדין תלמיד לרב, ומשום כבודו של ריב"ל. אך מצינו לחז"ל [חולין, צ"ד, ב]. מר זוטרא ברי' דר"נ הוי קאזיל מסיכרא לבי מחוזא, ורבא ור"ס הוו קאתי לסיכרא, פגעו אהדדי, איהו סבר לאפי' הוא דקאתו, אמר להו למה להו לרבנן דטרוח ואתו כולי האי, א"ל ר"ס אנן לא הוי ידעינן דקאתי מר כו' א"ל רבא מ"ט אמרית לי' הכי דאחלישתא לדעתי' כו', ע"כ. מעובדא דא אנו למדין שממדת ד"א היא לאיש השלם, בראותו אחרים טורחים בשבילו לכבדו, לאמר להם "לא צריכיתו", אף היכי דבאמת צריכין הם לעשותו (לפי סברתו), דהא חזינן דמתשובת ר"ס חלשה דעתי' דמר זוטרא, ש"מ שלפי סברתו צריכים היו לצאת לקראתו, ואעפי"כ אמר להו מתחילה "למה להו לרבנן לטרוחי". ש"מ דכך היא מדת דרך ארץ. ומכש"כ היכי דבאמת אין על המכבד חיוב הכבוד והטורח, והוא עושה לפמשוה"ד, אז בודאי חובה נמוסיית היא על המתכבד להראות לזה כי יתרה עשה עמדו. אל כיוצב"ז נתכוין ריב"ל במאמרו לר"ח המובא כאן בילקוט

דהנה בשו"ת נוב"י [ח' או"ח מהד"ת, סי' צ"ד]. העיר ע"מ שהשמיטו הטור ושו"ע מימרא דר' יצחק [ר"ה ט"ז] דחייב אדם להקביל פני רבו ברגל, והרמב"ם והרי"ף הביאוה, ותירץ משום דבאמת בדין הי' לחייב בכל חדש ושבת, וכדילפינן מהא דשונמית, אלא שאעפי"כ לא חייבו חכמים אלא ברגל, משום הא דאמרו וקדושין ל"ג] אין תלמיד רשאי לעמוד מפני רבו אלא שחרית וערבית, כדי שלא יהא כבוד רבו מרובה מכבוד שמים, וה"ה בענין הקבלת הפנים, מדחובת ראיי' אינה אלא ברגל ע"כ לא חייבו גם להקביל פני רבו אלא ברגל, ולפי"ז בזה"ז, משחרב ביהמ"ק ומשבטלה חובת ראיי' לגמרי, פקעה גם חובת הקבלת פני רבו, ומשום לא יהא כבוד רבו חמור כו' ומשו"ה השמיטו הטור ושו"ע להא דר' יצחק שאינו נוהג כלל בזה"ז. עכת"ד הנוב"י

ואמנם לענ"ד יש להשיב הרבה על חדוש זה א) יש לדקדק אי כהבנת נוב"י, דר' יצחק אך הלכתא למשיחא קאמר ומטעם כבוד רבו, א"כ אין כאן מקומה בר"ה, גבי חייב אדם לטהר עצמו, אם לא שנימא שגם טהרת הרגל אינה נוהגת בזה"ז, ובצל"ח ביצה י"ח לא כ"כ אליבא דרמב"ם עיי"ש, (ועכ"פ הרי"ף, עפ"י דרכו לקבוע כל הלכה במקומה הראוי