המדרש והמעשה בראשית נה

פרשת ויצא [בענין נודר בעת צרה ואסמכתא בנדר] וידר יעקב גדר כו' אם יהי' ד' עמדי כו' ושמרני כו' ושבתי בשלום כו' והי' ד' לי לאלהים כו' וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך. אר"א באושא התקינו שהמבזבז אל יבזבז יותר מחומש. אר"נ מאי קראה וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך (כתובות נ' א')

הנה חז"ל אמרו על יעקב שהוא הי' אביר הנודרים [ע' ב"ר, ע']. ומפני שיש בנדרו של יעקב דברים אחדים הצריכים ביאור עפ"י דרך ההלכה, והם יתבארו לענ"ד עפ"י היסודות שהנחנו במקראות אלו (בדרושנו לפרשה זו) ע"כ נתבונן נא קצת במנין זה

מה שהקשו כאן האחרונים ז"ל, איך תלה יעקב נדרו בתנאי, לר"י משום ר"ט דס"ל לא ניתנה נזירות אלא להפלאה, וכל נזירות של ספק לא חיילא, ולד' הר"ן והרא"ש לאו דוקא נזירות אלא ה"ה גם בנדר ושבועה כן [וכ"מ מש"ס נדרים י"ט עיי"ש]. וכל תנאי, ספק אתי ספק לא אתי. לענ"ד י"ל דלאו כללא הוא לר"י משום ר"ט, דלא מהני שום תנאי בנדר, אלא דס"ל דהפרש יש בין תנאי לשעבר לתנאי שלעתיד. וע"כ לא אמר ר"י משום ר"ט אלא בהריני נזיר אם איש פלוני נזיר, או אם יש בכרי הזה מאה כור [נדרים י"ט שם, ונזיר ל"ד]. דהתם תנאי לשעבר הוי, כלומר שכבר אפשר עפ"י תנאו שהנדר בטל מעכשיו, דאם יודע בשעת הנדר שפלוני אינו נזיר, ושאין בכרי ק' כור, הלא כבר בשעת הנדר אין לו שום חלות, ורק מטעם חסרון ודיעה אנו מסופקים בשעת מעשה, ובכה"ג שפיר אמר ר"י משום ר"ט דל"מ, דאין הפלאה לנזירות זו. אבל בתנאי התלוי בעתיד, שא"א לבררו כעת כלל, בזה ל"א ר"י משום ר"ט, דאעפ"י שאפשר שלא יתקיים התנאי בעתיד ואז יבטל הנדר, מ"מ השתא מיהת אי אפשר שיודע ביטולו תיכף בשעת נדרו ושפיר חל הנדר מספק אף לר"ט. דהא עכשיו בשעת מעשה אי אפשר להפליא ולברר יותר. [ובזה מיושבת קו' התוס', נזיר י"ג ד"ה לר"י, שהקשו מאם הפילה אשתו אינו גזיר, עי"ש] **(וע' נזיר ל"ד, דהא דר"י דלא מחית נפשי' לספיקא, ודר"י משום ר"ט דהפלאה, תרי מילי נינהו. ועתוס' נדרים י"ט ד"ה ר"א אמר. ודוק כי קצרתי. ומד' הש"ס ערובין פ"ב דמדמי ההיא דר"י דהפלאה לאסמכתא, משמע לכא' דלא כדברינו, דהא כל אסמכתא תנאי דלעתיד הוא, וי"ל:)** ומדהוי גם תנאו של יעקב אע"ה תנאי בעתיד, "אם יהי' אלהים עמדי", שפיר הוי נדרו נדר אף לר"י משום ר"ט

ואולם מה שלמדו חז"ל מהא דעשר אעשרנו, שנא' אצל יעקב, דהמבזבז אל יבזבז יותר מחומש, ע"ז יש לנו הרהורי דברים וכמו שנבאר. הנה לכאורה כונתם ז"ל פשוטה, דעל כרחך יש לך לומר שיש קצת איסור בדבר לתת יותר מחומש, שהלא יודעים אנחנו מן הנסיון גם בדורותינו שאין מקמצין בהבטחות, ואף שבהגיע תור לנתינה ממש אז רגילים שאר אינשי שבדורותינו בקפיצת ידים הרבה מאד, בכ"ז בהבטחות לעתיד ובפרט בהבטחות על תנאי, אם יהי', אם יותן, וכדומה, בזה אין מתרשלין ואין מקמצין גם בזמננו. על אכו"כ יעקב אע"ה, שבודאי לתת ולהבטיח אחת היתה לו, ומדאעפי"כ צמצם גם הבטחתו דלעתיד במכסת החומש (ב' עישורין), ע"כ שזה הי' הקצה האחרון, וא"א עפ"י הדין לבזבז יותר

אך באמת יש מקום לומר איפכא, דאהנ"מ בנותן מיד רשאי לבזבז אף יותר מחומש