המדרש והמעשה בראשית נד

הוא ויפלו עולות ויזבחו שלמים] וא"כ גם הנאת עצמו מעורבת בהקרבה זו) ואחרי כל אלה "וזובח משחת לד'" גם לנדר, של שלמים, שהוא מביא מן הגזול, (אף כשיש לו מש"ע), לא יבוש להקריב את "המשחת" לד' ומה תצדק טענת הנביא על הנודרים ממין זה הקריבהו נא לפחתך" כי עבודה גרועה ובזוי' כזאת בודאי גם שום פחה בו"ד לא ירצה ואמנם סיבת העבודה השפלה והשוממה הזאת היא מפני כי העשירים "הנוכלים" ההם מתברכים בגאותם, כאילו אין להקב"ה בעולמו אלא הם ומנחתם הבזוי', וטעות זו מוציא הנביא מלבם ומסיים ואומר: "כי מלך גדול אני אמר ד' צבאות (יש לי רב גם בלעדיכם) וגדול שמי בגוים"

והנה יצא לנו מדברינו דלעיל ראי' מן הירושלמי לד' הט"ז דבהמ"ז על אכילת דבר איסור בחיוב תשלומין דידי' תלי', וראי' לד' ההג"מ בשם הרוקח דתנאי דכל מי שתגיע מצתי לידו מהני אף למ"ד מהב"ע מה"ת (ודלא כמו שהשיב עליו הגאון שג"א ז"ל), ודין מחודש דבגזל בשוגג (היכי דלא בעינן לכם) יוצא בה י"ח ד"ת, ורק דמים הוא שחייב לו, וכלישנא דירושלמי, וזהו מה שרצינו לבאר במאמר זה: