המדרש והמעשה בראשית נג

הפחה: חם יש למביא הזה גם איזו הנאה עצמיית מן המנחה שהוא מקריב לו אז בודאי יבז לו, כי לטובת עצמו גזל ולטובת עצמו בא והקריב מן הגזל לפחתו. אך אם לעצמו של נותן אין שום הנאה מעורבת בהקרבת מנחה זו, באופן שכ"מ שטרח וגזל לא טרח אלא בשביל הפחה. אז אעפ"י שמעשה הגזל כשהוא לעצמו הוא עול בודאי, בכ"ז היא הנותנת לפעמים להחשיב את הנותן בעיני פחתו, כי זה אות על אהבתו אל הפחה, שהיא גדולה כ"כ, עד שבאין לו משל עצמו לא יכבד עליו גם לגזול בשבילו

עפי"ז בקרבן שלמים, שהבשר נאכל לבעלים (ורק אמוריו קרבין למזבח) ודאי שהגוזל ונותן בכעין זה שנאוי הוא גם בעיני הפחה, שהלא גם טובת עצמו מעורבת בגזלתו; אך בקרבן שכולו כליל הי' הדין נותן להחשיבו בעיני פחתו. אבל ממ"ה אינו כן, תעב יתעב כל עושק, אפילו במנחה שהיא כולה לד', ואין בה למביא הנאה של כלום. זהו משה"כ ,אני ד' כו' שונא גזל (אפילו) בעולה", אעפ"י שהיא כולה כליל. ואין הנאה עצמיית של המקריב מעורבת בה כלל

ראינו עכ"פ שכשיקריב אדם לפחתו פסח לחוד, אין רע כ"כ, אם אין לו אחר; ואם תמים יקריב אבל גזול, אז ג"כ לא ירע כ"כ בעיני הפחה, ובלבד שלא תהי' הנאת עצמו של המביא מעורבת בזה, אבל אם שתים רעות יעשה המקריב: יביא פסח ואותו הפסח עצמו לא משלו, רק גזול משל אחרים, הלא זה בודאי לא ירצה גם לפחתו, כי באשר סו"ס גזול הוא אתו, ואינו משלו, למה גזל רע תחת טוב ואם בהקרבה זו, של הגזול ופסח יחדיו, עוד יש גם הנאה עצמיית מעורבת בה למקריב הלא עוד יגדל עונו בעיני פחתו. ואף כי במקריב לשמים ובהצטרף כל ג' רעות אלו אשר גם כל אחת מן הרעות האל תועבת ד' היא

ואמנם כבר אמרנו שאעפי"כ, באי אפשר בענין אחר, הי' אפשר לטועים לטעות לענין גזל, דאתי עשה ודחי ל"ת, ול"ה מהב"ע (אעפ"י שבאמת גזול לבע"מ דמי בזה שכמו דבבע"מ ל"ש כלל לומר עשה דוחה ל"ת, מדאינו בר הקרבה, כך הוא בגזל מטעם מהב"ע, דלא יי"ח כלל). אך אם גם לא הוכרח לזה כלל, ונדר או נדבה הביא (הלא אבדה לו גם ההתנצלות האחרונה הזאת, דמי בקש זאת מידו והוי לי' שלא לנדור ושלא להתחייב) הלא באופן זה יגדל עון המקריב שבעתים

ועתה בא וראה שכל המגרעות האל גם יחד מנויות הן בהפטורת היום, היינו בקראי דמלאכי, להורות שעבודת הקדש בדורו של מלאכי ירדה כה פלאים עד כי גם כזאת וכזאת עשו, והכהנים היו כמחרישים: "והבאתם גזול [הגזול לא נאמר אלא גזול להודיענו שע"י ההבאה הוא שנעשה גזול, וזו הוי מהב"ע אף לר"י בעהתו"ס], ואת הפסח ואת החולה (כלומר, גזול זה גופי' הוא גם הפסח והחולה), והן שתים רעות, שגם בהביאו משל אחרים הוא מביא רע תחת טוב, ועוד זאת "והבאתם את המנחה" (אין כונתו למנחת סולת דוקא דבהא לא איפשטא בעיין במנחות פ"ד אי מום פוסל בה וע' סה"מ לרמב"ם עשין ס"א אלא כלומר קרבן נדבה שאינו חייב בה כלל, והלא בזה אין גם שום הו"א לדון בי' דין דחיית עשה לל"ת), והלא אפשר שלא לנדוב, ומי בקש זאת מידו ולא עוד אלא שאם היא מנחת סולת רק קומצה קרב למזבח, וכל שירי' להמקריב (הרי שגם הנאה עצמיית של המקריב מעורבת בה, ובזה גרוע היא מן העולה) ואחרי כל ארבע הרעות האל, לוא באמת לא הי' למקריב משל עצמו מאומה, אז עדיין נשאר כאן איזה צל של התנצלות, דהא עכ"פ א"א לו באחר אבל באמת נהפוך הוא, כי בדור לא טהור מי הם העושים שלחן ד' מגואל ומי הנותנים בעין רעה דוקא העשירים, שיש להם גם משלהם, ואצלם הלא תצטרף עוד רעה חמישית אל ארבע הריעותות אשר מנינו, ועליהם מסיים הנביא "וארור נוכל", (הוא הנבל העושק משל אחרים ונותן), "ויש בעדרו זכר" (יש לו גם משל עצמו ומן המובחר, ואעפי"כ הוא עושק משל אחרים) "ונודר" (ומי בקש זאת מידו, הו"ל שלא לנדור כלל) "וזובח" (סתם זבח שלמים הוא [ע' ברכות י"ד כאלו הקריב עולה בלא מנחה זבח בלי נסכים", וע' זבחים קט"ז, זבחים לאכילה ועולות להקרבה ומקרא מלא