המדרש והמעשה בראשית מד

אבות כה"ת כולה, י"ל דמפני ספק ישראל ספק ב"נ קיימו, וא"כ מאמר זה ממנ"פ הותר לה לשרה, אך בעובדא דאבימלך וכן בעובדא דיצחק בגרר, דשתי אלה כבר היו לאחר שנכנסו בברית, ואז י"ל דנהגו חומרי דישראל ודב"נ גם יחד, ולא מצד ספק, אלא מצד ודאי קבלו ע"ע חומרי שניהם, א"כ כבר א"א הי' לשרה ורבקה שתאמרנה הן, שכבר לא הספיק לצאת במאמר זה ידי גרושין, משום חומר דישראל, ושיהי' מותר לה לאמר ולמסור א"ע משום פקו"נ דאברהם ג"כ לא הי' אפשר, משום חומר דב"נ, דהא אסקינן למעלה דזה דהותר לעבור לזה משום פקו"נ דאחרינא רק לאחר מ"ת הוא שנתחדש, וקודם מ"ת רק לבע"ד הוא שהותר ומשום דאיהו האנוס

אולם אם לשרה נאסר, לאברהם לא נאסר, דהא בדידי' הוי האונס, ומה מדוקדקים איפא המקראות, עפ"י חדושי הדינים שהעלינו בענין זה. שם אצל פרעה יכול הי' עיקר המאמר לבא מצד שרה "ויאמר אברהם אל שרה אמרי נא אחותי את" (וע"כ מקביל מאמרם ז"ל מכאן ששוחטין לחולה, כלומר שהותר גם לאחרים, ונמצא דהראי' הוא ממעשי דאבות ולא מהנהגת פרעה הרשע), וכאן באברהם ויצחק אצל אבימלך נאמר "ויאמר אברהם אל שרה אחותי היא", "ויאמר יצחק אל אשתו אחותי היא" דמשבאו עליהם חומרי דישראל ודב"נ גם יחד (ולא מצד ספק) תו א"א הי' שתבא האמירה מצד הנשים, רק אברהם ויצחק (דבדידהו הוי האונס) חם היו עיקר האומרים (ומשאמרו כבר לא היו רשאין נשותיהם להכחישן, דא"כ הויין כאילו הורגות אותם בידים), ונשותיהם טפלות להם באותו המאמר, וראה כי מבואר הדבר בקרא הלא הוא אמר לי אחותי היא' (הוא עיקר האומר), והיא "גם" היא אמרה (היא טפלה לו במאמר זה)

ומה מדוקדק איפא מאמרם ז"ל במדרש המובא בראש דברינו ויאמר אברהם כו' אחותי היא, "בעל כורחה שלא בטובתה" כלומר כאן לא היתה כבר האמירה והמסירה א"ע ברצון מצד שרה (כמו שהי' אצל פרעה), רק אברהם הי' האומר והיא אבעל כורחה שלא בטובתה לא יכלה להכחיש אותו, אך לחדש אותו המאמר הוא הי' רשאי ולא היא

ועל דקדוק לשונו של רבא בש"ס יומא שהבאנו למעלה במ"ש גבי שעיר דיוהכ"פ במחוסר זמן, כגון שהיה לו חולה בתוך ביתו", העירני ב' אחי הרב הג' המפואר כמהור"ר יעקב נ"י אב"ד דטאלסען עפימ"ש התוס' פסחים מ"ו ב' ד"ה רבה, שהקשו היכי משכחת מלקות גבי מלאכת יו"ט, לימא הואיל דחזי לאורחים, ותירצו כגון שהי' סמוך לשק"ה (כלומר וליכא שהות לאורחים) ואח"כ הקשו בכל מלאכת שבת נימא הואיל וחזי לחולה שיב"ס, ותירצו דחולה שיב"ס לא שכיח ע"כ. והנה לכאורה הי' אפשר לתרץ אף גבי שבת ויוהכ"פ, כתירוץ התוס' לענין יו"ט, היינו דאה"נ דאמרינן הואיל וחזי לחולה שיב"ס, ולא מחייב אלא בסמוך לשק"ה, דליכא שהות לחולה שיב"ס, ואם היינו אומרים כך, אז לא היינו צריכין כלל לצייר בהיתר שחיטת אמו של שעיר (כגון שהי' לו חולה בתוך ביתו דוקא" דהא זמן שחיטת השעיר הוא הרבה קודם מוספי היום ואז עדיין יש שהות ואיכא משום הואיל וחזי לחולה שיב"ס ע"כ, כדי להוציא מטעות זו, דקדק רבא דגם לענין שעיר צריכינן שהי' לו חולה בתוך ביתו דוקא, ול"א הואיל. עכ"ד כ' אחי הרב נ"י ודפח"ח. אך באמת בלא"ה א"א לו' כלל גבי שבת הכי, דבשלמא לענין הואיל דאורחים גבי יו"ט אין היתר להכין קודם שק"ה לאורחים שיזדמנו תיכף אחר שק"ה, דהא אין יו"ט מכין לחול, משא"כ גבי חולה שיב"ס דשבת הא מותר להכין גם קודם שק"ה, מה שיצטרך תיכף לאחר שק"ה, ואי ס"ד דאמרינן הואיל כזה אז אף סמוך לשקיעת החמה הוי שייך האי הואיל וא"כ ממילא מוכח דמשום הואיל דחולה שיב"ס לא שרינן ליה מלאכת שבת כלל: