המדרש והמעשה בראשית מג

אולי מזה הטעם נדו ר"ע ור"א מילפותא דשמואל (וכן יש לדקדק ולמצא טעם זה גם בילפותא דר"י מהא דמחתרת, ובאינך תנאי, ואכמ"ל) משום דגם לדשמואל יש פירכא אשכחן איהו אחרים מניין? איברא דכבר מסיק הש"ס דלבר משמואל לכלהו איכא פירכא אחריתא אשכחן ודאי כו', ובאמת י"ל דתרוייהו צריכי ומדידהו ומדשמואל ידעינן גם לספק וגם לאחרים, עכ"פ חזינן דכגון דא צריכא עיונא, מנ"ל להתיר ח"ש לזה משום פקו"נ דאחרינא, והלא אנו מתירין כל המלאכות בשביל חולה, כגון שחיטה ובישול וכו' הכל ע"י אחרים ל

והנה אמרנו למעלה דאילו נגע בה אבימלך בשרה אז דין רצון הי' לה, משום דע"י מה שאמרה כי אחותו היא הוי כאילו מסרה א"ע לעברה (וכמו"ש ז"ל גבי אסתר כאשר אבדתי אבדתי כו') ומי התיר זאת לשרה, ע"כ משום דלהצלת בעלה עשתה, ואעפ"י דהיא בעצמה לא היתה בסכנה, מ"מ הותר לה משום פקו"נ דאברהם, הרי דיש לנו הוכחה מן המקרא, דכ"מ שהותר אצל פקו"נ לא לחולה בלבד הותר, אלא שגם אחרים עושים בשבילו (מה שלא ידענו מקרא דוחי בהם)

זוהי כונתם ז"ל במדרש "אמרי נא אחותי את מכאן ששוחטין לחולה בשבת", כלומר דלא לבד שהחולה שוחט לעצמו אלא שגם אחרים שוחטין בשבילו דמשום פקו"נ של זה הותר האיסור גם לחברו: **(שוב הגיע לידי ס' כת"ס עה"ת וראיתי שגם הוא ז"ל העיר בקצור נמרץ לתרץ ד' מדרש זה בסגנון דידן אלא שאין בכלל דבריו דברינו כמבואר למעיין שם

)** ואמנם עדיין יש להקשות, נהי דבישראל הדין דין אמת, מ"מ בב"נ ודאי שישתנה דין זה, דכבר כ' התוס' (סנהדרין שלהי פ' בסו"מ) דקרא דוחי בהם לישראל נאמר ולא לב"נ, וע"כ דמה שמתירין אעפי"כ גם לב"נ כל האיסורין דידי' אצל פקו"נ, אין זה מקרא, אלא מסברא, משום דכ"מ דעביד משום פקו"נ הוי לי' כעושה מאונס, (וכבר כ' הרמב"ם בה' מלכים, דגם בז' מצות דב"נ אנוס פטור) וא"כ הא תינח בבע"ד עצמו, דאיהו אנוס ודאי, אך להתיר לאחרים לעשות בשבילו אין לנו, דהא הם אינם אנוסים כלל איברא די"ל דעכשיו משנתחדש קרא דוחי בהם והותר בישראל אף לאחרים, שוב אין לאסור גם בב"נ משום ליכא מידי כו', וגם ע"ז יש להשיב דבישראל לא רשות אלא מצוה וחובה היא, משום לא תעמוד על דם רעך, וכבר כ' התוס', חולין ל"ג ד"ה אחד, דכל היכי דבישראל מצוה ל"ש מי איכא מידי ואכמ"ל. ואמנם ממה שב"נ אונס בכלל ערבות זה בזה אין להוכיח דהא גם נשים ועבדים אינם בערבות, כמ"ש הרא"ש ברכות פ"ג ואעפי"כ לא חילקנו בהם בזה]. אך עכ"פ קודם מ"ת, דעדיין לא נתחדש קרא דוחי בהם, ולא אזהרה דלא תעמוד על דם רעך ודאי דלא הותר לעבור בשביל פקו"נ דאחרינא, א"כ אכתי קשה עובדא דשרה אצל פרעה, שהי' קודם מ"ת ואיך עברה היא, לאמר אחותו היא, משום פקו"נ דאברהם?

ויש לתרץ קו' זו בדרך ממנ"פ, דהנה התוס' [מגילה ט"ו א' ד"ה כשם שאבדתי] הקשו גבי אסתר למה לא גירשה מרדכי, ותירצו משום דאין גט אלא בעדים וכו' והי' מתיירא מאימת מלכות עכ"ד, והא תינח גבי מרדכי, אך בעובדא דאברהם ושרה ק', דידוע מ"ש הרמב"ם [פ"ט מה"מ] מאימתי תהי' אשה שלהם כגרושה שלנו כו' משיוציאנה מביתו כו' שאין להם גירושין בכתב כו' ומשירצה הוא או היא לפרוש זמ"ז כו' עכ"ד. וא"כ. על עובדא דאברהם קשה קו' התוס' דמגילה, למה לא גירשה, הא בגירושין דידי' לא הי' צריך שום פרסום, ובפרישה בעלמא לשם גירושין הוי סגי? שוב הראו לי דבס' הכוה"ק כ' באמת דבמה שאמרה אחותו היא דין הויין גרושי', דבב"נ בהכי סגי

וא"כ ממנ"פ ניחא קושיתנו, מה דהותר לשרה למסור א"ע לפרעה בשביל הצלתו של אברהם ולאמר אחותו היא, דאי כישראל הא מוזהרת על ל"ת על דם רעך, והותרו כל האיסורים משום פקו"נ דאחריני (וכעין מ"ש שוחטין לחולה בשבת), ואי כב"נ, הא מאמר זה משוי לה גרושה ופנוי'

כ"ז בעובדא דפרעה, שקרה לא"א בטרם שנכנס לברית עדיין, ואז אעפ"י שקיימו