המדרש והמעשה בראשית מא

עכ"פ יש כאן איסור נוסף, ואם שלא נדע איזה שם נקרא לאיסור הזה, שאינו לכא' לא לאו ולא עשה, אך בודאי דלא מיגרע גרע מאיסור דרבנן, והרי גם באיסור דרבנן כ' הרא"ש דלמ"ד הותרה מוטב לשחוט לו מלמיהב לי' איסור, מכש"כ דמוטב לשחוט מלמיהב איסור שהוא ד"ת ממש, אלא דאין עונשין עליו משום דלא חל אאיסור הקדום לו, וכגון נבלה ביוהכ"פ, ובפרט לפימ"ש הפרמ"ג יו"ד סוס"י קי"א ב"ש אאחע"א] דלמ"ד דקוברין אותו בין רשעים גמורים הוי איסור לאו ממש ולא מהני אאחע"א אלא שלא ללקות עליו עיי"ש, ודאי דעדיף ועדיף מאיסור דרבנן, וא"כ שפיר אמר רבא לשיטתו דהיכי שיש לו חולה בתוך ביתו דשוחטין ביוהכ"פ: **(ובפשיטות י"ל דלרבא לשיטתי' אין שום ספק עכ"פ ביוהכ"פ דמוטב לשחוט לו, דעד כאן לא נסתפקו הראשונים אלא בשבת, משום דשחיטה איסור סקילה, ונבלה אינה אלא בלאו משא"כ ביוהכ"פ שאין בשחיטה אלא איסור כרת, הא רבא הוא דאמר [יבמות, קי"ט, ושם פ"ב]. מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת [וע' תוס' קדושין, מ"ד א']. (ולענין איסור סקילה גם רבא יודה דחמור מאיסור לאו) א"כ ביוהכ"פ ודאי דמוטב לשחוט, ובזה ניחא מאד מה שלא נזכר לא ברא"ש ולא בר"נ ספק זה רק לענין שבת

)** אלא דכ"ז אינו אלא אליבא דר' יוסי דעכ"פ רשע גמור מקרי באיסור על איסור, משא"כ לר"ש, וכדאוקי רבא אליבי' דאף בין רשעים גמורים אין קוברין אותו, הרי דאין איסור השני חל כלל, וא"כ ודאי דשקולין הן שחיטה או נחירה לחולה ביוהכ"פ, רשאי לנחור לו ע"י א"י משום דאיסור נבלה לא חל, ורשאי גם לשחוט משום דפקו"נ הותרה, והכל יהי' תלוי בזה, איזה מהם שכיח לי' יותר וכדאמרינן [פ"א דיומא שם] איכא טהורין בהאי בית אב דכו"ע טהורין עבדי

ובזה יש להמתיק דקדוק, לשונו של רבא, "כגון שהי' לו חולה בתוך ביתו" כו' ולכאורה שפת יתר היא זו, והכי הול"ל, "כגון ששחט אמו לחולה היום" אך לדברינו ניחא, דרצה רבא לאוקמי הא דמחוסר זמן אף בשיטת ר"ש, ולדידי' העיקר איזה מצוי לו ביותר, הישראל השוחט או הא"י הנוחר, וכדאמרן, ע"כ דקדק רבא ואמר כגון שהי' לו חולה בתוך ביתו ושחט" כו' כלומר שהי' החולה עם השוחט באותו בית, וע"כ שחט, ואה"נ אילו הי' החולה עם הנוחר באותו בית (כלומר אילו הי' הא"י מצוי לו יותר) אז הוי נחר לי'. וזה לר' שמעון, **(ודע דהתוס' [יבמות ל"ב ד"ה בין] כתבו דאף לר"ש יש איזה איסור אעפ"י דא"ק בין רשעים גמורים עיי"ש, אך הפרמ"ג בש' אאחע"א העיר מכ"מ דל"מ כן, ואכמ"ל:)** משא"כ לר' יוסי (דס"ל קוברין בין ר"ג) לאו דוקא הוא, ואפילו לקרא לשוחט מבית אחר הוה צריך, (כי היכי דלא ליספי לי' תוספת איסור), אם לא שיתאחר לו בשביל זה

כ"ז לרבא לשיטתי', אך מד' הראב"ד שברא"ש משמע דס"ל להדי' כמ"ד פקו"נ דחוי' ולא הותרה, א"כ אפילו אי נימא דבשבת שוחטין, מ"מ ביוהכ"פ ודאי דלכתחילה עדיף היפך לנחור ע"י א"י מלשחוט ע"י ישראל, דאיסור נבלה ליכא ואיסור מלאכת יוהכ"פ איכא, וע"כ דלראב"ד נדחוק ונוקי האי אוקימתא דיומא (במחוסר זמן דמשתלח) דאי עבר ושחט, וא"כ תו אין ראי' מזה לדינו של הראב"ד, ומיושב מה שהקשינו מה שנסתייע הראב"ד מסברות חצוניות, ולא נסתייע מדברי רבא המפורשים בש"ס

ומה מדוקדק לפי"ז ל' של הרמב"ם [ב"פ מה' ש"ע] שכ' בחולה ביוהכ"פ מאכילין אותו כו' אפי' שקצים ורמשים, ע"כ. וזה באמת מלתא דל"ש שיצטרך החולה לשקצים ורמשים, ולמה לא כתב, מאכילין אותו אפילו נחורה", דזה שכיח טובא, היכי דאין שם בשר מן המוכן? ולדברינו ניחא דבשלמא שקצים ורמשים הוי רבותא, דהא איסורייהו קדים חייל, ואף ביוהכ"פ יש בו שני איסורים, (דהא יוהכ"פ איסור כולל הוי), משא"כ איסור נבלה לא פסיקא לי' לרמב"ם למנקט, דהאיך יאמר מאכילין אותו אפילו נבלות, והלא