המדרש והמעשה בראשית לז

פרשת וירא בענין חטא בשביל שיזכה חברך ובענין שחיטה לחולה בשבת] ויאמר אברהם אל שרה אחותי היא. "בעל כורחה שלא בטובתה" [ב"ר נ"ב]. העירו לנו חז"ל בזה כי אצל פרעה השתדל אברהם שתהי' היא האומרת, שיהי' עיקר האמירה מצידה של שרה, כמו"ש "אמרי נא אחותי את וכאן גבי אבימלך הי' הוא עיקר האומר ולא שרה, ואכתי טעמא בעי מה נשתנה זה מזה, וכן גבי יצחק ואבימלך כתיב, ויאמר אחותי היא כו', אמר הוא ולא אמרה היא. ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא. "א"ל אבימלך להקב"ה, מי מפייסו שלא נגעתי בה, א"ל כו' נביא הוא [ב"ר שם, נ"ב]. ואף כאן יש לשאול, למה לא חש פרעה לזה, ורק אבימלך חשש לה

הן אמנם אותה השאלה "אטו של נביא בעי לאהדורי ושאינו נביא לא בעי אהדורי איתא גם בגמרא [ב"ק צ"ב] אך מה שתירצו ע"ז כאן במדרש שבא זה לאבימלך בתור תשובה על שאלתו (מי מפייסו שלא נגעתי בה) תמוה קצת, דמשמע דאי לאו שנביא הי', ואי לאו שידע שלא נגע בה, לא הוי אפשר בהשבה, והוא פלאי, שהלא דין שבוי' יש לה, ואינה אסורה אלא לכהן, ורק משום מעלת יוחסין של כהונה, ע' ב"ש, אה"ע, ז' ס"א. ואולי י"ל דמכאן ראי' לשיטת התוס' והרא"ש, הובא ברמ"א סי' י"א שם, דע"י נפשות אף לבעלה ישראל אסורה, וזה דלא כרמב"ם פי"א מה' א"ב, וע' בב"ש שהקשה שם ע"ד התוס' מאי שנא משבוי', עיי"ש]. ולא עוד אלא אפילו ודאי נגע בה היתה מותרת לאברהם, דהא אנוסה היתה, אך י"ל דבאמת, לענין היתר לבעלה, אין זה אונס גמור, דבמה שאמרה כי אחותו היא מבטל לטענת אונס, ומשוי לה רצון, אחרי דאלמלא אמירה זו לא הי' פרעה לוקחה עכ"פ בעודנה א"א ואף שמה שאמרה ודאי בהיתר אמרה, להצלת בעלה, היינו אם כרמב"ם ונמוק"י והרז"ה בפ"ז דסנהדרין דעכו"ם בב"י לא הוי דג"ע, או שנאמר כי דין ב"נ הי' לאבות, ואין ב"נ מצוה על ק"ה, או משום טעמא דקרקע עולם, כמבואר בסנהדרין שם] מ"מ אילו היתה שם טומאה ח"ו הוי אסירא לבעלה, ע' ב"ש אה"ע קע"ח, וכעין מ"ש בשו"ת שבו"י ח"ב [הובא בנוב"י, מ"ת ס' קס"א]. באשה שזנתה להצלת בעלה, אע"ג דמצוה עבדה, מ"מ לבעלה אסירא ומעשה דאסתר יוכיח כדרשת חז"ל [מגילה, ט"ו א'

] וזה מכבר שמעתי מדרש אגדה: עה"פ אמרי נא אחותי את "מכאן ששוחטין לחולה בשבת" (וגוף מדרש פלאי זה לא מצאתי מקומו איו), וע"ד החידוד הי' אפשר לפרש דמדחזינן שהי' פרעה חשוד על שפ"ד החמורה, להרוג את אברהם, כדי שלא לעבור על איסור א"א הקל ממנו דהא לדידן הי' שפ"ד בסייף ואיסור א"א בחנק, וכרבנן דר"ש קייל"ן דחנק קיל, ונהי דלב"נ הי' כולם בסייף, מ"מ מלדידן נשמע לב"נ דעכ"פ חמירא שפ"ד מאיסור א"א) ע"כ טעמו משום דעל שפ"ד לא הי' עובר אלא פ"א, ואאיסור א"א הי' עובר פעמים הרבה, והנה ידוע מ"ש הר"ן בטעמא דשוחטין לחולה בשבת (אעפ"י שהוא איסור סקילה) ואין נוחרין ע"י א"י (אעפ"י שאינו אלא בלאו) משום דעדיף למיעבד איסורא רבה דשחיטה בשבת פ"א, משיעבור על איסור נבלה אכל כזית וכזית, וזהו מ"ש המדרש אמרי נא אחותי את "מכאן ששוחטין לחולה בשבת", ואם כך הוא פירושו של המדרש הרי שהביא ראי' מפרעה להכריע ההלכה, וכמה קשים לשמוע דרושים כאלה, לדרוש תילים של הלכות וכונות דיניות במעשיהם של רשעי עמי הקדם, (אף שדשו בדרך זו רבים מן הגדולים) ועוד דבאמת שיטת הר"ן אינה מוסכמת מכל הראשונים דהנה