המדרש והמעשה בראשית לו

אף באברהם מילה שלב"ז הוי, **(ואמנם עדיין יש לחלק דבאברהם תרוייהו הויין, דעד השתא לא נצטוה, ועכשיו נצטוה, משא"כ בגר או במילה שלב"ז דישראל דליכא אלא חדא בכאו"א אך פשטן של דברים משמע דרק מילת שמיני מקרי בזמנה. [ואולי י"ל דחז"ל האי קרא דרשו, וימל את בשר ערלתם בעצם היום הזה כאשר דבר אתו אלהים. היינו שתחילת דבר ד' הי' על עצם היום הזה שהוא ביוהכ"פ. וא"כ כך נצטוה. ולא דמי למילה שלב"ז].)** והא איהו לא נצטוה שימול ביוהכ"פ, וזו מי התיר לו, דהא עכ"פ מלאכה דאורייתא יש בה משום מב"פ, לשיטת הרמב"ם דהוי גם תיקון טבעיי. קושי' זו מכרחת לומר דבאמת מדרשות חלוקים הם, ומאן דס"ל דמילת א"א ביוהכ"פ היתה לא ס"ל באמת כאינך רבנן, דמילת א"א ע"י עצמו היתה, אלא שנעשתה מלאכה זו ע"י אחר, מאנשי עצתו של א"א ע"ה, שהם לא נהגו עדיין בשמירת שבתות ויו"ט

עפי"ז יתבארו לנו בסגנון הלכיי דברי המדרש המובא בראש דברינו: ויהי אברם כו' א"ל הקב"ה לא"א עד עכשיו לא היית תמים היינו לשיטת הרמב"ם שגם תיקון והשלמה טבעיית יש במצוה זו) שהערלה טמאה כו' והערלה חרפה", דהיינו כדרשת ראב"ע במשנה דנדרים ל"א שאמר שמאוסה היא כו' ושביארנו כונתו, בדרושנו לפ' זו, שלא באה מצוה זו להוסיף יתרון בלבד אך גם למנוע החסרון, עיי"ש] ולפי"ז דתיקון טבעיי יש בה, ודאי דאף בלא שיעור דישה עכ"פ משום ש מב"פ איכא, וככל מילת גרים אסירא ביוהכ"פ, על כורחך עליך לומר דמה שמל א"א ביוהכ"פ לא ע"י עצמו מל והיינו דמסיים המדרש שקרא לשם בן נח" (כלומר א' מאנשי עצתו שלא הקפיד עדיין על שמירת המועדות) "ומל אותו בעצם היום הזה ביוהכ"פ"

וראה כמה מדוקדקים עפי"ז גם דברי הילקוט וירא, ט"ז) לכל זמן כו' זמן היה לא"א ע"ה כו' ואימתי מל בעצם היום הזה, ביוהכ"פ" רצונו שאעפ"י שזמן היה לא"א, והוי מילה שלב"ז ככל מילת גרים, אעפ"כ מל ביוהכ"פ, (ונעשתה מלאכה זו ע"י אחרים, שלא נצטוו עדיין בשמירת המועדות), כדי לזכות בזכותו את בניו ביומא דעתיד להתקדש להם לדורותם. ואיך שתהי' כונת חז"ל במדרשות, עכ"פ נתברר מדברינו די"ל שבדקדוק כתב הב"י ליזהר בב' מוהלים בשבת דוקא (ולא ביו"ט). ואלמלא ד' השג"א שהשוה אותם הי' נלענ"ד שאף להמחמירים בזה די להחמיר בשבת ולא ביו"ט, וזהו מה שרצינו לבאר: