המדרש והמעשה בראשית לד

בחותך משום מפרק כלל, וע"י המציצה הוא דהוי מפרק, ואעפי"כ שרי משום סכנה, ומיושבת בזה קו' המקשים הנ"ל, דלעולם בחלב אע"ג דפקוד הוא, מ"מ מדפקוד מעיקרא, וכיון דלא קדם לו מפרק אחריתא, הרי החולב הוא המפרק, אך במילה אי הוי אמרינן מיפקד פקיד, היינו דע"י החיתוך נעשה פקוד, וא"כ החיתוך עביד לה מפרק ול"ש תו מפרק במוצץ באותו הדם עצמו

וכיון דמסיק הש"ס דלפני המציצה עדיין הדם חבורי מיחבר, ע"כ דאין החותך כמפרק בדם מילה, וא"כ תיקשי לרמב"ם קרא למה לי למישרי מילה בשבת, הא מוצץ שרי משום סכנה, והחותך עדיין מפרק איננו, (ואב דנטילת נשמה לא ס"ל לרמב"ם אלא בהורג כידוע). ע"כ יש לך לומר דגם לרמב"ם בחיתוך דמילה לא משום מפרק הוא דמחייב, וכשיטת הראשונים בשטמ"ק הוא דס"ל דיש בו משום תולש תולדה דקוצר, וכיון דזוהי מלאכה דקודם לישה ול"ש בה מתוך כו' ניחא מה דילפינן מקרא לאסור מילה שלב"ז ביו"ט

אך באמת גם זה אינו מוכרח, חדא דלרמב"ם לא ס"ל כירושלמי במלאכות דקודם לישה, ועוד כיון דמציצה היא ממקומות הרחוקים א"כ י"ל דרק ע"ו הדם מסיק הש"ס דחבורי מיחבר, ואה"נ שבדם שממקומות הקרובים החיתוך עביד לה מפרק [ועוד דג"ז שאין מפרק אחר מפרק לא ברירא עדיין]: ומחורתא דבין בחיתוך ובין במציצה לית בהו משום מפרק משום דלית בי' שיעור גרוגרת הצריך אצל דישה. וכיון דלרמב"ם גם משום נ"נ לית בי' (דאינו אלא בהורג) ואף לא משום צובע, ע"כ עלינו לחדש לדידיה אב מלאכה אחרינא אצל מילה

וזה מכבר אמרתי עפמ"ש רש"י [כתובות ו'] דיש בנין בבעה"ח ועפי"ז פסק בחת"ס [ח' או"ת סי' ע"א] דמתקן צפורן של מוהל בשבת חייב חטאת משום מכה בפטיש, דמה לי מתקן כלי ומה לי מתקן צפורן, וכ"כ החת"ס שם גם בטעמא דמאן דאסר למיבעל תחילה בשבת, ועפמ"ש חז"ל ע"ז שעושה אותה כלי' עיי"ש, וא"כ אף אנו נאמר גם גבי מילה כן, דהא ודאי לא גרע זה שתלה בו הכתוב חסרות ותמימות ממה שחז"ל אמרו עליו רק בדרך מליצה, "שעושה אותה כלי", והרי מפורש אמרו במשנה דנדרים ל"א שלא נקרא א"א שלם עד שמל א"ע, וכן הרבה מדרשי אגדה יש "מה תאנה זו אין בה פסולת אלא כו' אף אתה הטל עוקצה" כו', ובמלאכה זו הוא מכשירו לאכול מן הפסחים ומן התרומה ועדיף הרבה מתיקון צפורן של מוהל, דמחייב חת"ס משום מכה בפטיש

וראה שגם הרז"ה. בעה"מ [סוף פי"ג דשבת] הביא ג"כ דברי מדרש אגדה באותו ענין, ומדבריו סמך גדול לדברינו עיי"ש, וזה מכבר הי' לבי מהסס בס' זו, עד דאתא לידי ס' חידושי חת"ס על מסכת שבת הנדפס מקרוב, ומצאתי שהזכיר שם ג"כ בשם הגאון מנ"ש ז"ל מלאכת מב"פ אצל מילה (וגוף ס' מג"א של הגאון הנ"ל אינו ת"י), וידעתי שעדיין יש להתעקש בזה, אך מדאמרה גם חת"ס ומשמי' דגברא רבה תו אין לדחות ס' זו בשתי ידים

ולפי הנחה זו מיושב מה שהקשינו איך אסרה תורה מילה שלב"ז אצל יו"ט, נימא מתוך שהותרה אצל או"נ, דלא מצינו הותרה באו"נ אלא נ"נ בשחיטה ומפרק לרמב"ם, ובנין אצל מגבן לתוס' וכו' אך מלאכת מב"פ לא שייך כ"כ אצל או"נ, ולא מצינו שהותרה להדיא משום מתוך, כמובן

ומדאתינן עלה י"ל דאף במילה בשבת לא משום מפרק נגעו בה, (אי משום דלית בה שיעור גרוגרת, ואי משום דבחיתוך עדיין לא עביד לה מפרק, אלא במציצה, וכדאמרן) ורק משום מב"פ יש בה, ולפי"ז ניחא מה דקאמר ראב"א [פראד"מ, קל"ו שם], גבי ס' בן ח' דמהלינן אותו ממ"נ כו', אי בן ח' הוא הוי כמחתך בשר בעלמא כו' דהא אי בן ח' הוי אינו צריך לתיקון זה, ואינו משלימו כלל, ואין לאוסרו משום מב"פ, ומיושבת קו' הפרמ"ג בפתיחה לה' שבת שם. כל זה לרמב"ם, דלדידי' ליכא משום נ"נ אצל חובל, ומשום מפרק ליכא שיעורא, משא"כ לב"י, דכרש"י ודעימי' ס"ל, וכמו"ש הכ"מ בשם הירושלמי י"ל דאע"ג דגבי יו"ט ע"כ לא ישאר שם אף לגבי דידי' אלא משום מב"פ, (דהא נ"נ הותרה משום מתוך כו') מ"מ גבי שבת עכ"פ דל"ש מתוך, גם