המדרש והמעשה בראשית לג

שוב ראיתי שדברי הפנ"י עניים במקום זה ועשירים במק"א, דבפנ"י ביצה י"ב העיר בעצמו על דברים אלו (וגם בס' הפלאה מצאתי שהקשה ע"ד הפנ"י כתובות שם כדברינו, ולא ראה לשעתו ד' הפנ"י ביצה שם). איך שיהי' הנה ראינו דבין לרמב"ם, דחובל משום מפרק, ובין לרש"י שהוא משום צובע, ובין לירושלמי דחובל משום נ"נ, עכ"פ ביו"ט שלשתן הותרו אצל שחיטה, ברם קושית הפרמ"ג מהא דשבת קל"ו גבי ספק בן ח' עדיין במקומה עומדת

אולם לפי הנחה זו תסתער קו' גדולה גם על הרמב"ם, גם על החולקים עליו, דהא גם במילה אין שם מלאכה אחרת אלא או נ"נ או מפרק, ולדידן תרוייהו הותרו אצל או"נ, א"כ מאי האי דאמרינן פראד"מ למעט מילה שלב"ז ביו"ט מקרא דהוא לבדו, הא לדידן, דס"ל מתוך בכל מלאכות יו"ט, ליכא איסור תורה כלל אצל מילה ביו"ט, ונימא מתוך, והא ודאי דאפי' שלב"ז עכ"פ צורך מצוה וצורך קצת מקרי. ברם דלדברי השטמ"ק ריש כתובות לדון במילה משום תולש הוי ניחא. דתולש משום קוצר, [אפי' בבעה"ח, ע' רמב"ן פ"ג דבכורות ובריט"א שם] ולשיטת הירושלמי קצירה ביו"ט מה"ת אסורא. אך אין שיטת השטמ"ק מוסכמת מכל הראשונים, ועכ"פ לרמב"ם דפליג אירושלמי בזה אכתי קשה, (שוב נדפס מחדש ס' כת"ס על יו"ד, ומצאתי שהעיר ג"כ על קו' זו בקצרה [בסי' קט"ו] אך לא ביאר הדברים כ"צ, יעויי"ש)

ולכאורה יש להוכיח דגם לרמב"ם ס"ל במילה משום תולש, ולא משום מפרק, עפי"מ ששמעתי מקשים עמ"ד בש"ס [שבת קל"ג, ב'] האי אומנא דלא מייץ סכנתא, פשיטא דהא מחללינן עלי' שבתא כו', סד"א דם מיפקד פקיד קמ"ל דחבורי מיחבר, ואי כרמב"ם דכל חובל משום מפרק אפי' אי דם מיפקד פקיד מאי הוי, הא כ' רש"י [שבת, צ"ה] גבי חולב, דחלב מיפקד פקיד, ואעפי"כ גם בפקוד מעיקרא שייך מפרק, וא"כ גם במציצה נימא הכי

ולענד"נ דאין הכונה בפירוש דברי הש"ס כמו שהבינו המקשים: דאה"נ שגם הרמב"ם יודה דאפילו בפקוד מעיקרא שייך מפרק, וכדמשמע מהא דחולב, ברם דזה י"ל דאין מפרק אחר מפרק, ועל אותו דבר שכבר נעשתה בו מלאכת מפרק חדא זימנא ל"ש לחייב בו משום מפרק שנית; לפי"ז לרמב"ם ה"ה בחובל, דמי שחבל בח' שרצים, או בא' משאר בעה"ח שיש להם עור, עד שנצרר הדם ולא יצא, אם בא אחר להוציאו לחוץ אין לחייב את זה השני משום מפרק, דהא הראשון כבר עביד לה מפרק משאתה מחייבו ע"ז שנצרר הדם [דוגמא לזה מ"ש במוציא אגוזים מקליפתן דא"ח משום מפרק, מפני שעיקר מפרק עביד לה כבר במה שהוציאם מקליפתם הירוקה, ע' מג"א או"ח שי"ט ס"ק ה' ובמח"ה שם, וע' תוס' ביצה י"ג ע"ב ד"ה ואם ונידון דידן עדיפא, דמשמע לכאורה שהוא באותו הדם עצמו, וע' ר"ן [פ"ז דשבת] דאין טוחן אחר טוחן, ועיין משנה למלך [פ"א מה' חו"מ], וכמו כן י"ל דאין לדון באותה מלאכה עצמה פעמים משום מפרק. ולפי"ז לרמב"ם דחובל משום מפרק, אי הוי אמרינן במילה דהחותך עביד לה מפרק כבר א"א הי' לדון משום מפרק אצל מוצץ באותו הדם עצמו. ואולי לזה נתכוין הש"ס בשבת קל"ג שם האי אומנא דלא מייץ כו' מהו דתימא דם מיפקד פקיד, כלומר מה"ד דאותו דם המציצה כבר הוא פקוד ועומד ממלאכת החיתוך (וא"כ החותך כבר עביד לה מפרק וזה שרי מקרא דוביום) ומשו"ה מוצצין בשבת, ולעולם דאין במציצה משום פקו"נ, כך הוי סד"א, קמ"ל שאין **[וכולן הותרו אצל או"נ, ונ"נ אצל שחיטה, וא"כ למ"ד מתוך ליכא בהו איסור מלאכה כלל מה"ת ביו"ט, (ועיי"ש בסוגיא דאזלה אף למ"ד נו"נ קרבין ביו"ט, ולדידי' ודאי דס"ל מתוך כדמשמע בביצה שם) והאי דהוי צורך מצוה זו מעליותא היא כדמשמע בפסחים ה'. וצ"ע ואכ"מ. ואין לומר דל"ש מתוך אצל נ"נ דאדם משום היתר נ"נ במילתא אחריתא דשחיטה. ז"א. דהא כה"ג כתבו התוס' גם גבי מתוך דמגבן כמבואר בפנים. ואמנם לפמ"ש הרמב"ם [פכ"ד מה' סנהדרין] דאפי' מלקות שבודאי אין בה שום מלאכה דאורייתא מ"מ ג"כ לא דחי שוי"ט הוי ניחא אך יעויין במג"א [או"ח של"ט סק"ג] שנתקשה בדברי הרמב"ם הללו:)**