המדרש והמעשה בראשית ל

אז "ל דגם לכתובת אלמנה יש עכ"פ רמז במקרא, משא"כ למ"ד דלא דריש כמוהר הבתולות לכתובת בתולה (ולדידי' גם כתובת בתולה לאו דאורייתא) א"א לומר כן, דאיך נאמר שרמזה תורה לכתובת אלמנה ואכתי שתקה מכתובת בתולה וע"כ דלאו משו"ה איקריא אלמנה, ואין לפי"ז לדידיה ראי' מכאן דאיכא דכתיב קרא לעתיד

והנה התם בכתובות אמר ר"נ אמר שמואל חכמים תיקנו לבתולה כו', עיי"ש בתוד"ה אר"נ דשמואל ס"ל כתובת בתולה דרבנן, ואנן כרשב"ג פסקינן וכתובת בתולה מה"ת. וא"כ י"ל דאף רב כהלכתא ס"ל דכתובת בתולה מה"ת. ולפי"ז לשמואל אלמנה שבתורה ע"כ לא נקראת על שם סופה (דהא לדידי' אכתי שתקה תורה אף מכתובת בתולה), וא"כ צריך לומר לדידי' דגם השם מכפלה שבתורה לא הונח על שם סופה (מה דהוכפלה אח"כ בזוגות) אלא משום דהוי מכפלה ממש, בית ועליי' זעג"ז, ולרב י"ל דכמו דכתיב קרא לעתיד גבי אלמנה, כך נקרא גם שם מכפלה על העתיד, ולעולם דהוי זלפמ"ז. זהו במה שיש לבאר את המחלוקת השנית של רב ושמואל, "מכפלה רב ושמואל, ח"א, היינו שמואל לשיטתו דס"ל כתובת בתולה דרבנן, בית ועליי' זעג"ז, וח"א (היינו רב) ב' בתים זלפמ"ז כו' ומאי מכפלה שהוכפלה בזוגות כלומר ונקראת ע"ש סופה, ונ"מ לדינא יש בזה לענין כתובה, וכדאמרן. [וע' רא"ש פ"ק דע"ז ס' ו' כ' להדי' דרב ס"ל כתובה דאורייתא]

ג) איתא [ביבמות פ"ח] אמר רב לא שנו אלא שניסת בע"א, אבל ניסת עפ"י ב' עדים לא תצא, מחכו עלה כו' ל"צ דאתו בי תרי ואמרי כו' ואתון הוא דלא ידעיתון לי', דכתיב ויכר יוסף את אחיו כו' מלמד שיצא בלא חתימת זקן כו', הרי דלאוקימתא זו סמך רב להוציא אשה מבעלה עפ"י ההוכחה מה שלא הכירו האחים את יוסף. (והוכחה זו נשנית לדינא גם בפ"ב דכתובות ובפ"ג דב"מ]

ואולם דבר זה במחלוקת הוא שנוי במדרשות [ב"ר, צ"א, והוא מן הזוה"ק] וז"ל שם ויכר כו' ר' לוי ורבנן, ר' לוי אמר בשעה שנפלו הם בידו ויכר יוסף כו', ובשעה שנפל הוא בידם והם לא הכירוהו רבנן אמרין שיצא בלא ח"ז ובא בחתימת זקן. ע"כ. הרי דפליג ר' לוי אדרבנן ומשמע דס"ל לר' לוי דאין השינוי בח"ז גורם חסרון ההכרה בטביעת עין של אדם. (ובדרושי הארכתי, דאף שגם ר' לוי לא יכחיש המציאות, דבאמת לא הכירוהו, אך כונתו של ר"ל שהי' טעמים אחרים בזה, ואכמ"ל). ומנא ידע איפא רב לחדש דניסת דמשנתנו בדל ידעינן לי' איירי, ואעפי"כ עפ"י עד אחד תצא מהא דויכר יוסף, דלמא כדר"ל הוי, על כרחך דס"ל לרב, דא"א לדורשה כר"ל, דהא לר' לוי האי דוהם לא הכירוהו מוסב על הזמן "שהי' הוא בידם". היינו בשעת המכירה, ואז הלא באמת הכר הכירוהו, וע"כ שלא יתפרש אליבא דר' לוי אלא בל' מושאל, היינו שעשו עצמן א' כאילו לא הכירוהו, (התנכרו לו). ובזה הוא דפליג רב, וס"ל לרב דאף דעבדי אינשי דמשתעי הכי, מ"מ לשון תורה לחוד, ואין דרכה של תורה להשתמש בלשונות מושאלים, ומדאמרה "והם לא הכירוהו" אין כונתה "כאילו" לא הכירוהו, אלא לא הכירוהו ממש. [במק"א פירשתי בזה גם דכרי הש"ס דב"ב ט"ו מ"ש אמר רב ח' פסוקים שבתורה כו' ואכ"מ] ואולם עפי"ז נצטרך לומר דגם זה דכתיב אצל פרעה ויקם מלך חדש אשר לא ידע כו' הוא ג"כ כפשוטו, חדש ממש, ואשר לא ידע ממש, ולא "שנתחדשו גזרותיו" "ודהוי דמי לי' כמאן דלא ידע", שאין דרכה של תורה להשתמש בלשונות מושאלים כאלה, ולפי שיטתו של רב

זהו לפענ"ד יסוד הפלוגתא השלישית שבין רב ושמואל בערובין נ"ג שם: ויקם מלך חדש רב ושמואל חד אמר (זהו רב לשיטתו ביבמות, בהא דויכר יוסף) מאי חדש חדש ממש, וחד אמר ושמואל, י"ל דכר"ל ס"ל בב"ר שם), מאי חדש שנתחדשו גזרותיו, ומאי אשר לא ידע כו' ,דהוי דמי לי' כמאן דלא ידע", דגם בזה דברה תורה כלשון בני אדם ובלשון מושאל, ונ"מ לדינא יש בזה, לענין היכר טביעת עין, כהא דש"ס יבמות שם

ד) הארכנו קצת בביאור שלש מחלקות אלו אף שהוא יוצא מחוג הענין שאנו עסוקים בו, והוכחנו שכל שלש אלה עיקרן במילי דאגדה ונופן יוצא למילי דהלכה,