המדרש והמעשה בראשית כט

ימים? עוד שם כיוצב"ז: מערת המכפלה רב ושמואל, חד אמר שני בתים זה לפנים מזה, וח"א בית ועליי', בשלמא למ"ד זעג"ז היינו מכפלה, אלא למ"ד זה לפמ"ז מאי מכפלה, שהוכפלה בזוגות. עוד שם ויקם מלך חדש, רב ושמואל, ח"א חדש ממש וח"א שנתחדשו גזרותיו, מ"ד חדש ממש היינו דכתיב אשר לא ידע את יוסף, אלא למ"ד שנתחדשו גזרותיו מאי אשר לא ידע, דדמי לי' כמאן דלא ידע. עוד שם ויהי בימי אמרפל, רב ושמואל, ח"א נמרוד שמו, ולמה נקרא שמו אמרפל שאמר והפיל לא"א לתוך כבשן האש, וח"א אמרפל שמו, ומאי נמרוד שהמריד כו', עכ"ד הש"ס שם

לפי דרכנו נבאר שכל א' מד' פלוגתות הללו (הנראות כמילי דכדי ח"ו) נחלקו בה רב ושמואל בדברים הנוגעים לדינא, כ"א לפי שיטתו במק"א

א) הנה במתניתין תנן כיצד מעברין את הערים בית נכנס, בית יוצא, פגום נכנס פגום יוצא כו', והא דתני "מעברין" ולא תני כיצד "מודדין" (דהא עיקרא דהך מתניתין להשמיענו אופן מדידת התחומין קאתי') ע"כ דמלתא אגב אורחא קמ"ל דיש עיבור לעיר [ערש"י שם], ואולם להלן [נ"ז א',] איפלגי בה תנאי אי לכל עיר יש עיבור, דר"מ אומר נותנין קרפף לעיר, וחכ"א לא אמרו קרפף (היינו עיבור של ע' אמה ושיריים) אלא בין ב' עיירות ועי"ש [תוד"ה ר"ה] דחקרו אי הלכה כר"מ ואי כרבנן, ולפי"ד התוס' לחייא בר רב דפליג על רב הונא, ומוקי לסיפא דמשנה כר"מ, א"כ הוי מחלוקת ואח"כ סתם כר"מ, והוי הלכה כר"מ דלכל עיר נותנין קרפף עיי"ש

והנה האברים שבגוף זהו דבר תמידין היינו לכל גוף יש תמיד אברים הבולטים ממנו, אך האשה בעיבורה זהו דבר מקריי, פעמים ישנו ופעמים אינו. עפי"ז אי איתמר במשנתנו מאברין באלף, מלשון אבר אבר, אז תהי' כונת משנתנו להשמיענו דאין שום עיר בלי עיבור וקרפף, כמו שאין גוף בלי אבר, וכר"מ, והוי סתם ואח"כ מחלוקת ואח"כ סתם, (לחייא בר רב), אך אי מעברין תנן מלשון אשה עוברה, אז יהי' ביאורה דפעמים יש עיבור לעיר (היינו בשתי עיירות סמוכות זל"ז) ופעמים אינו, והיינו כחכמי', נמצא דהוי סתמא כרבנן ואח"כ מחלוקת, ובאשר דבר זה שנוי בפלוגתא דר"ה ור"ח בר רב, ובעומק הסוגי' אי הלכה כר"מ ואי כרבנן, והוי הלכתא גבירתא בעירובין, ע"כ כבר יתכן מ"ש ר' יוחנן, י"ח ימים גדלתי אצל ראב"ר ולא למדתי ממנו אלא דבר א' "כיצד מאברין באלף"

לפענ"ד זהו המחלוקת הראשונ' (בין הארבע שמנינו) בין רב ושמואל: אחד אמר מעברין, כאשה עוברה, וח"א מאברין, אבר אבר", היינו דפליגי בהלכתא אי כר"מ אי כרבנן ואולי חייא בר רב בשיטת אביו רב אמרה

ב) אי אמרינן מכפלה כפשוטה, בית ועליי' זעג"ז, נמצא שנקראה בשמה שפיר על שם תכונתה בעת ההיא, משא"כ למ"ד זלפמ"ז, ומאי מכפלה שהוכפלה בזוגות, תיקשי הא בזוגות לא הוכפלה אלא לבתר הכי, ולא בשעתה דקבורת שרה, ואיך קרא לה אז מכפלה ועדין לא הוכפלה אבל באמת מצינו כיוצב"ז גם במק"א, והוא בדחז"ל [כתובות י'] אר"ח מאי אלמנה על שם מנה כו' אלמנה דכתיבא באורייתא מאי איכא למימר, דעתידי רבנן דמתקני לה מנה, ומי כתב קרא לעתיד, אין דכתיב ושם הנהר כו' ואר"י אשור זו סליקא וכו', הרי דמסיק הש"ס דכתב קרא לעתיד, לקרא על שם סופו וא"כ שפיר י"ל גם במכפלה הכי שנקראת ע"ש סופה, אעפ"י שעדיין לא הוכפלה, אך באמת י"ל דדבר זה במחלוקת שנוי, דהנה הסבר ענין האסמכתא דמצינו לחז"ל בכ"מ, ודאי דכך כונתם, דיש דברים שאעפ"י שלא רצתה תורה לקובען הלכה באורייתא דמשה, מ"מ רמזה לחכמי', ע"י הסמך שבכתובי', את רצונה כי יתוקן דבר זה בעתיד ע"י חז"ל, ע"כ לבתר דתקינו, אתו ואסמכינהו אקרא, היינו מצאו וקבעו את הרמז הזה בגופו של מקרא. וה"ה הכא אתו רבנן וסמכו לכתובת מנה על שם אלמנה שבמקרא, כלומר שכאן רמזה תורה לחכמים לתקן כתובה לאלמנה. ואולם זה לא יתכן אלא בשנאמר דעכ"פ כתובת בתולה כתיבא בהדיא "כמוהר הבתולות"