המדרש והמעשה בראשית כה

פרשת נח [בענין מצות קדוש השם בישראל ובבני נח]: אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש כו'. יכול כשאול ת"ל אך, יכול כחנניה משאל ועזריה ת"ל אך. ע"כ [ב"ר ל"ד]

דברי הב"ר האלה הובאו לדינא גם בב"ה [שבב"י יור"ד, קנ"ז]. אלא דהתם הגרסא מהופכת, שלפי גרסתנו בב"ר הקדים מיעוטא דשאול למיעוטא דחנני' מו"ע. ובב"ה שבב"י שם ז"ל: שיכול בחמו"ע ת"ל אך, יכול כשאול ת"ל אך". הרי שהיפך והקדים מיעוטא דחמו"ע ואח"כ נקט מיעוטא דשאול

ולענ"ד יש נ"מ לדינא בחילופי גרסאות הללו. דהנה הכתוב כשהוא לעצמו ודאי איסורא קמ"ל דא"א רשאי לחבול בעצמו, עי' ב"ק צ"א ב'] וא"כ המיעוט הראשון ודאי ממעט להתירא, אך על המיעוט השני אין הכרע כ"כ, די"ל שהוא ממעט ממיעוטא קמא, כלומר והדר לאיסורא דקרא

ועתה נחזי אנן, דהנה באמת יש צד איסור בעובדא, דחמו"ע, ויש צד איסור בעובדא דשאול; בעובדא דחמו"ע כבר כ' הנמוק"י [סוף פ"ח דסנהדרין דמכיון שלא היתה שם אלא אנדרטי. בעלמא בדין הי' שלא יהיו רשאין למסור עצמם והוא כשיטת הרמב"ם, פ"ה מה' יסוה"ת, דהיכי דמסר א"ע בכה"ג הוי מתחייב בנפשיה] אלא דביאר שם הנימוק"י וז"ל אבל אם הוא אדם גדול וחסיד וראה שהדור פרוץ כו' וכעובדא דחמו"ע כו'. הרי דלדעת הנמוק"י אם יארע כזה שאירע לחמו"ע לאינש אחרינא, דלאו גדול וחסיד כותייהו, הוי איסור בדבר למסור א"ע; וכמו כן בעובדא דשאול, אף שיש מן הפוסקים שכ' דה"ה בכל אדם העושה מחמת רוב צער או כדי שלא יתעללו בו, דומיא דשאול. אין לו דין מאבד עצמו ושרי, [ע' כזה שו"ת ב"א חיו"ד סי' ע"ו], אך כבר כתב הרמב"ן בס' תוה"א דשאול שאני, שכבר ידע מנבואתו של שמואל כי סופי ליהרג בודאי, (ורק איבוד חיי שעה הותר לו כדי שלא יתעללו בו), ועפי"ז באינש אחרינא דומיא דשאול אין ראי' להתיר, לסברא זו

הוא אשר דברנו דלקצת מן הראשונים אין ללמוד היתר (באינש דעלמא) מעובדא דחמו"ע, ולקצתם אין ראי' להתירא בגונא דשאול (אי לאו דידע עפ"י נביא), ולענ"ד דבר זה תלוי בחילופי הגרסאות שאמרנו וכמו שנבאר:

דלגירסא שלנו בב"ר יהי' כך שיעור המאמר. אך את דמכם כו' יכול כשאול (דג"ז בכלל האיסור), ת"ל אך, דדומיא דשאול מותר, (והוא כסברת החולקים על הרמב"ן) יכול כחמו"ע? (כלומר כיון דעכשיו בהתירא קיימינן יכול דגם דומיא דחמו"ע שרי, ואף באינש דעלמא, וכסברת התוס' ע"ז כ"ו, ב') "ת"ל אך" כלומר דזה אינו בכלל היתר דמיעוטא קמא, ורק לחמו"ע הותר ולכו"ע אסור, וכדעת הנמוק"י שהבאנו: **(ודע דברמב"ם [פ"ה מה' יסוה"ת ה"ד] משמע שפירש לעובדא דחמו"ע דלא כמו שפירשה נמוק"י עיי"ש ואכמ"ל ואל תתמה דאיך אפשר למדרש למיעוטא דאך כך, היתר לחד ואיסור לחד? דבאמת המיעוט השני לא מקרא ממעטינן ליה אלא דאמרינן שאינו בכלל מיעוטא קמא. ומצאתי גדולה מזו על האי קרא גופיה לבעה"ת עה"ת, ע"ש מ"ש בשם הרשב"א ואולי נתכונו למ"ש. יעויי"ש

)** כל זה לגירסא דידן, ולגירסת הב"י בדברי הב"ר שהקדים מיעוטא דחמו"ע למיעוטא דשאול, יהי' שיעור המאמר להיפך: אך את