המדרש והמעשה במדבר צו

להריגת בועלה) הוזמו עדיהם, אז הלא תתעורר השאלה, מה נידון בהו במוזמין אלו; והנה לטעמא דמתניתן בודאי משפט מות להם, דהא "כאשר זמם לעשות לאחיו אמרה תורה, ועדיין אחיו קיים". וכן לפי פשטות ל' הברייתא דבריבי אין כאן בנידון זה משום אין עונשי מה"ד, דהא לא בשבילה, אלא בשביל בועלה המוזמין נענשים. אך אי נימא דעיקר טעמא דהרגו אין נהרגין היינו כהסברת הרמב"ן, דאלדים נצב בעדת אל, ומדנהרג הנידון, זה אות דאמת העידו, מסתבר דגם בכהא"ג (בזוממי ב"כ, ונהרגה היא, ולא נהרג בועלה עדיין, עד שהוזמו עדיהם) ג"כ לא יהרגו המוזמין, דהא סו"ס עפ"י עדותם נעשה מעשה ונהרגה היא, ובודאי שבדין נהרגה, כס' הרמב"ן, ונהי שהבועל ודאי שוב לא יהרג, מדעכ"פ תו אין כאן עדות, משהוזמו אלו, מ"מ אף המוזמין לא יהרגו

וכסבור הייתי לומר דאולי גם כונת הרמב"ן אינה לומר שהמזימין עדי שקר הם (דאי הכי לא ליפסלי המוזמין נמי גם לעדות אחרת, וזה ודאי אינו) אלא כך כונת הרמב"ן, שמשנהרג זה, אעפ"י דאלדים נצב בעדת אל, ש"מ שהי' הנידון חייב מיתה עכ"פ ממק"א. אבל באמת זה ליתא, חדא דהא הרמב"ן להדיא אמר "דמדנהרג ראובן נחשוב שהי' אמת כ' שהעידו עליו הראשונים. ועוד מה תשובה היא זו, שהי' הנידון ח"מ ממקום אחר, הא משנה שלמה היא, דאם אמרו המזימין בתרי בשבתא עמנו הייתם ובחד בשבתא קטל נפשא, הוא והם נהרגין, ואין לך חייב מיתה גדול מזה, ואעפי"כ אין בזה כדי להציל את המוזמין, ביון דעכ"פ עד האידנא לא נגמר דינו [מכות ד', וש"ד] וא"כ איך אפשר לומר בטעם הפטור של המוזמין כשנהרג הנידון משום דהי' חייב מיתה מן השמים ע"י רשע זה (צ"ל ממק"א. **(ולהרא"ה בס' החנוך מ' תקכ"ד ראיתי שכתב וז"ל, ודאי דראוי הי' לכך, וגלגלו דינו ע"י רשעים אלו) הא למז"ד להרג את הטרפה בו', עכ"ל. והוא פלאי דמה בכך שהי' ראוי לכך והא אין לך ראוי לכך יותר מזה שאפילו לעדותן של מזימין קטל נפשא בחד בשבתא מ"מ כיון דלא נגמר דינו הוא והן נהרגין, ולא דמי לטרפה כלל. וז"פ:)** הא עכ"פ אכתי לאו בר קטלא הוי

ועכצ"ל בהסברת ד' הרמב"ן כפשטות לשונו, היינו דמדנהרג הנדון ש"מ שהמוזמין עדי אמת היו, ומה שאעפי"כ אינם כשרים לעדות אחרת, גזה"כ היא בלא"ה כל ע"ז חדוש הוא, מאי חזית כו'). והיוצא מזה שגם בעדות ב"כ ובועלה, שבהכרח לא דנו שניהם ביום אחד, ואירע שאחרי הריגתה, ומקמי דנהרג בועלה, הוזמו העדים, אז אליבא דרמב"ן היו דנין בזה כבכל שאר עדיות, היכי דנהרג הנדון, שלא היו נהרגין, ואעפ"י "דעדיין אחיו קיים". וזו בודאי רבותא גדולה היא, דממשנה דמכות ה' לא הוי שמעינן לה כלל דאלו לפי פשטות הילפותא במשנה שם וגם בברייתא דבריבי לכאורה שהי' הדין נותן שיהיו נהרגין העדים (מדדין הזמה דידהו לא בשביל אחותם שכבר נהרגה הוא, אלא בשביל אחיהם שהוא קיים עדיין, וכדאמרן

) ומעתה יהי' כך פירושה של משנה בסנהדרין שם: כל הזוממין "מקדימין". לאותה מיתה, כלומר רק "כשמקדימין" לאותה מיתה קודם שנהרג הנדון אזי נהרגין ולא כשאחרו בהריגתם עד לאחר שנהרג, חוץ מזוממי ב"כ ובועלה, שאין מקדימין לאותה מיתה אלא למיתה אחרת", כלומר אף התם צריכה הקדמה, ולא תימא שעכ"פ בהריגת ב"כ ובועלה אין הכרח "בהקדמה" כלל, היינו דאם אירע שנהרגה היא ועדיין לא נהרג בועלה ג"כ נהרגין, זה אינו, דבאמת גם בב"כ ובועלה צריך אתה "להקדמה" מקמי דליהרג אף אחד מהם, (ואף אם לא הקדימו להריגתה של הבת כהן, אעפ"י שהקדימו להריגתו של בועלה, שאך בשבילו הן נענשים, ג"כ שוב אינם נהרגין משום דאלדים