המדרש והמעשה במדבר צה

חששו, ומה שיש להשיב ע"ז מהא דרודף אחר המפותה ומרודף אחר הבהמה, מזה נדבר להלן

והנה כבר הזכרנו למעלה את ד' התוס' ב"ב קי"ט דמשו"ה נסתפק משה על המקושש מיתתו במה (ולא דן אותו במיתה סתם שהיא בחנק) לפי שחלל את השבת בפרהסיא והוי כעוע"ז שדינו בסקילה והגאון רע"א ז"ל הקשה ע"ז קושיא עצומה, א"כ אליבא דאמת, מנא לן לדון כל מחלל שבת (ואפי' שלא בפרהסיא) בסקילה, והא כל עצמו לא ידעינן לה אלא ממקושש, ודילמא מקושש שאני דמדבפרהסיא הי' ע"כ לא נידון באמת כמח"ש אלא כעוע"ז, ומשו"ה צוה הקב"ה לרגום אותו באבנים, ולעולם אימא לך דמחלל שלא בפרהסיא דכתיב בי' מות יומת, אין דינו אלא במיתה האמורה סתם שהיא בחנק. עד כאן ק' הגרעק"א צ"ל, ונלענ"ד לתרץ ע"ד החדוד אחרי הקדמות אחדות

איתא בסנהדרין [פ"ט, א'] כל הזוממין מקדימין לאותה מיתה, חוץ מזוממי ב"כ ובועלה. ובש"ס [מכות ב' א'] מיית לה ומוסיף עלה, חוץ מזוממי ב"כ וכו' שאין מקדימין לאותה מיתה אלא למיתה אחרת, ע"כ. והנה רש"י ז"ל פירש הא דמקדימין היינו "שאין להם נס והמלטה" ובתוס' הקשו פשיטא, ופירשו עפימ"ש דאם א"א יכול להמיתן במיתה הכתובה בהן אתה ממיתן בכ"מ שאתה יכול (כלומר ולא נצרכה מיתה הכתובה אלא להקדמה בלבד). והנה בין לרש"י ובין לתוס' אין שום מובן למ"ש "חוץ מזוממי ב"כ ובועלה", דהא לפימ"ש הרמב"ם [פי"ד מסנהדרין] בכל ח"מ הדין כן, שאתה ממיתן בכ"מ שאתה יכול, ולפי"ד התוס' מכות שם יש חילוק בין רוצח וג"ה לשאר ח"מ, אך עכ"פ אין שום חילוק ולא שום רבותא לענין הקדמה בין שאר זוממין לזוממי ב"כ, וכולן אינם אלא "להקדמה בעלמא", וכשא"א יכול להמיתן במיתה הכתובה בהן אתה ממיתן בכ"מ שא"י

עוד כ' התוס' שם וז"ל, בועלה דרשינן מהא דהיא ולא בועלה, וזוממי' מהא דלאחיו ולא לאחותו. ע"כ. הנראה מדבריהם ז"ל דמילי מילי קתני, חוץ מזוממי ב"כ, דאינם נדונים במיתה דידה, וחוץ מבועלה, והוא דחוק מאד, דמאי שייטי' דדין בועל לכאן, והא הכא רק בדין זוממין קמיירי: **(ובפשטות י"ל דתוס' מילתא אגב אורחי' קמ"ל, והוא עפימ"ש למעלה [עמק הלכה לפ' בלק] לשיטת הרמב"ם דזו שאין הזוממין נדונין במיתה שלה, אין זה אלא כשהבועל בר חיובא, אבל כשאינו בר חיובא אז דינם בשרפה כדין הב"כ, והתוס' ריש מכות פליגי, ולדידהו אינו תלוי כלל זב"ז. והיינו מ"ש התוס' כאן דתרי מילי נינהו שוב מצאתי להגאון תוי"ט סופ"י מסנהדרין שהעיר מעין זה, וקצרתי

)** וחוץ מד' רש"י ותוס' נלענ"ד להוסיף כונה אחרת בדברי הש"ס, ובזה יתישב הכל כמין חומר, דהנה ידוע מ"ש כלל גדול בזוממין, דמשנהרג הנידן שוב אינם נהרגין, וי"ל דזהו מ"ש כאן במילתא אגב אורחי', כל הזוממין מקדימין לאותה מיתה, כלומר דוקא כשהקדימו להרגם קודם שנהרג הנידון, אך אם לא הקדימו, אז אין נהרגין כלל. וא"ת מאי קמ"ל, הא משנה מפורשת היא [מכות, ה', ב'.] י"ל דרבותא גדולה קמ"ל הכא לענין זוממי ב"כ וכמו שנבאר

דהנה בטעמא דהרגו אין נהרגין יליף התם במשנה מהא דלאחיו, ועדיין אחיו קיים, ובברייתא דבריבי מטעם אין עונשין מה"ד, אבל הרמב"ן ז"ל בנמוקיו לפ' שופטים אסברא לן מסברא, מדאלדים נצב בעדת אל, "ומדנהרג ראובן נחשוב שהי' אמת כל מה שהעידו עליו הראשונים, כי הוא בעונו מת כו', עכ"ל. ולענ"ד נ"מ גדולה יש בין הטעמים, דהנה כלל גדול בידינו, שאין דנין שנים ביום אחד, ואפילו בעבירה אחת ושתי מיתות אין דנין, כגון ב"כ ובועלה [סנהדרין, מ"ו.], וא"כ כשהרגו למשל את הבת כהן היום, ע"כ שלא יהרגו את בועלה עד למחר, ואם אירע שבתוך כך (בין הריגתה