המדרש והמעשה במדבר צב

פרשת פינחס (בדין מומר לחלל שבתות ובדיני רודף.) ותעמודנה לפני משה ולפני אלעזר, וגו'. אפשר עמדו לפני משה ולא אמר להן דבר כו', בביהמ"ד היו יושבין והלכו ועמדו לפני כלן (ב"ב קי"ט, יש להבין, לאיזו תועלת נתכונו בנות צלפחד לעמוד לפני משה, דוקא בשעה שהי' במעמד אחד עם אלעזר והנשיאים וכל העדה, ולאיזו תועלת ספר לנו הכתוב זאת?) אבינו מת במדבר וגו' כי בחטאו מת וגו' שלא החטיא את אחרים עמו. וילקוט כאן, וגם זה צריך באור). ולהלן בש"ס שם שמעון השקמוני אומר יודע הי' משה שבנות צלפחד יורשות, אלא שלא הי' יודע שנוטלות חלק בכורה. ויודע חי' משה שהמקושש במיתה, אלא שלא הי' יודע באיזו מיתה. וגם זה יפלא, וכי מה ענין שני מאמרים אלו זה לזה, ומה חידש לנו שמעון השקמוני בשניהם? כן בנות צלפחד דוברות בך כתובה פרשה זו לפני במרום (ספרי שם) (הלשון תמוה, והלא לא בשמים היא, והתורה כבר ניתנה, ומאי מעליותא שהיא "כתובה במרום")

ידועה שיטת בעל העיטור, דמה שאמרו במחלל שבת דהוי כעוע"ז וכמומר לכה"ת, אין זה אלא במחלל בעבודת קרקע דוקא. וכבר נתלבטו בספרן של אחרונים למצא מקור לשיטה זו. ולענ"ד י"ל דחילו של בעהע"ט הוא ממה דאיתא בשבת צ"ו, ב', אר"י א' שמואל מקושש מעביר ד' אמות ברה"ר הוי, במתניתא תני תולש מן הקרקע הוי (כך היא הגירסא בילקוט) ר"א בר יעקב אמר מעמר הוי

בהסבר מחלקת זו י"ל עפי"מ שהקשו התוס' [ב"ב, קי"ט, ובסנהדרין ע"ח] מה הי' ספיקו של משרע"ה באיזו מיתה להמית את המקושש, הלא התורה אמרה מחללי' מות יומת, וסתם מיתה אינה אלא חנק, ותירצו דמשום שהי' מחלל שבת בפרהסיא, דהוי כעוע"ז וכמומר לכה"ת, ע"כ נסתפק משה מסברא, דילמא ידון בסקילה כעוע"ז. עכ"ד התוס' שם. ומעתה קרוב לאמר דהש"ס בשבת צ"ו קושית התוס' הוי קשיא לי', וכתירוצם מפרק לה, ולפי שאין דינו של מח"ש כעוע"ז אלא בעבודת קרקע דוקא, ע"כ במתניתא תני תולש מן הקרקע היה (אע"ג דגוף חיובא דתולש אף בתלוש נמי איכא, (דהא אף בתולש כנף מן העוף נמי חייב), מ"מ כעוע"ז לא הוי אלא בתולש מן הקרקע. ר"א בר יעקב אמר מעמר היה, וידוע דאין עימור אלא בגדולי קרקע [ע' שבת, ע"ג, ב']. ואמנם שמואל פליג עלייהו, ולדידי' כל מחלל שבת בפרהסיא ואפילו שלא בעבודת קרקע) דינו כעוע"ז, ע"כ אמר שמואל מעביר ד' אמות ברה"ר היה, וידוע דאין רה"ר אלא בששים רבוא בוקעים בו, ואין לך פרהסיא גדול מזה

שמעינן מיהות ממתניתא וכן מדר"א בר יעקב (דאיהו בתרא לגבי שמואל) מדמהדרי לאוקמי' למקושש בעבודת קרקע דוקא, וע"כ משום דבלא"ה לא יתבאר ספיקו של משה בו, (וכקושית התוס' ב"ב קי"ט שם), ש"מ דרק בעבודת קרקע נידון כעוע"ז, ואפשר דמזה למד בעל העיטור ז"ל את חדושו. כן נלענ"ד: