המדרש והמעשה במדבר ט

סו"ס הוצרכו להתקין משום טומאת מת, ועיי"ש שהעלה בפשיטות דלתי' בתרא דירושלמי לא היו מתקינין כלל כהן אחר במקדש ראשון וגם בכל זה לא דק אגב חורפי', דהירושלמי לא קאי כלל אמשנה קמייתא דיומא, ולענין התקנת כהן אחר, רק על משנה דלהלן, שלא היו מניחין אותו עיוהכ"פ עם חשכה לאכול הרבה, וע"ז מקשה הירושלמי שפיר "ולא מן הנסים שהי' נעשין בביהמ"ק הן" (כלומ' שלא אירע קרי לכ"ג ביוהכ"פ). ומאי שייטי' דטומאת מת להתם, ואטו המאכל מביא לידי טומאת מת, אתמהה. ובזה נסתר פלפולו של הגאון המחבר שי' בענין זה. ואדרבא ממה שלא הקשה הירושלמי אמשנה ראשונה מוכח לכאורה דס"ל דממה שהי' מתקינין כהן אחר באמת אין שום הוכחה דמשום קרי הוי, אלא משום טומאת מת חשו לה; אלא דיש לדחות, דבאמת כי היכי דלמיתה ל"ח וכמ"ש בש"ס שם, כך גם טומאת קרי לא שכיחא, ומה שהתקינו לאו משום קרי ולאו משום ט"מ, אלא משום טומאה אחרת התקינו, מעלה בעלמא, וכעובדא דשמעון בן קמחית, שניתזה צנורא של רוק על בגדיו [יומא מ"ז]

ואמנם רש"י בריש יומא וכן הרע"ב ז"ל פירשו אהא דמתקינין כהן אחר תחתיו בשמא יארע לו קרי או שאר טומאה משום דבאמת אליבא דמסקנא דירושלמי דאין סומכין על הנס כבר אפשר לפרש גם למשנה ראשונה משום קרי, ועל דרך זה סובבים גם ד' בעל תוי"ט בריש מס' דמאי יעויי"ש, ואפשר שד' התוי"ט שם הם הטעוהו להג' המחבר שי' בספרו כלי חמדה, אך באמת התוי"ט לא הזכיר שם כלל את ד' הירושלמי, ושפיר דייק הגאון תוי"ט ז"ל, לפי שאינם ענין כלל למשנה ראשונה דיומא, וכמו שהוכחנו, ורק אמשנה ד', דמניעת מאכל עם חשכה, ע"ז קאי הירושלמי ועל זה מקשה שפיר, וזה ברור. ואם ירצה הג' המח' הנ"ל להוכיח דמשום טומאת אין מתקינין מד' התוי"ט עצמו, אנח לו; אך מן הירושלמי אין שום ראי', כמבואר.)

עוד הביא הג' המחבר הנ"ל להוכיח מד' רש"י פ' קרח שלא היו ממנין אלא כ"ג אחד, ולא ידעתי למה הוצרך להביא ממרחק, והלא הוא מפורש בתו"כ, וכן בירושלמי הוריות וברמב"ם ה' כלהמ"ק, ומפיק לה מקרא דאותו ולא שנים, וכמו שכתבתי למעלה, אלא שכבר הערנו דהך דספרי יש לפרש הכונה שלא למשוח שנים בבת אחת ממש, מקרא דאותו (וכהא דמיעטו מקרא דאותה, ולא אותה ואת חברתה גבי פרה, ע' חולין ל"ב וברמב"ם פ"ב דפרה) [וע' נזיר מ"ו תוד"ה וכן שחתרו למצא ציור איך שיהי' כהן משוח ומרובה בגדים בב"א. והוא מפני שבאמת אין ממנין שנים. ודו"ק]

פירות הנושרין מכל דברינו הנ"ל הוכחנו דרבותינו שבמדרש (אהא דליכהנו אלעזר ואיתמר) במחלקותן של ר"מ ור' יוסי [ביומא י"ב] נחלקו; הוכחנו דלר"מ א"א לאמר ששמשו או"א בזמן מן הזמנים בכ"ג בחיי אביהם, אפילו במקרה טומאה ז הקשינו מד' ר' יוסי ע"ד הטו"ז או"ח קנ"ד בהא דמעלין בקדש וישבנו הדברים עפ"י ד' רבותינו שבמדרש, והכרחנו דמשם ראי' להטו"ז; עוד הוכחנו משם לפשוט ספקו של שו"ת מהראנ"ח בס' שעה"מ, אם השני חוזר לעבודתו במת הראשון והניח בן הראוי למלא מקומו; ישבנו ק' מהרש"א ע"ד התוס' יומא שם לענין פרנס הממונה על הצבור ונדחה מחמת אונס וחזר אח"כ לשררותי' אם נוהגין כבוד גם בשני העלינו דג"ז בפלוגתא דר"מ ור"י תליא; הבאנו ראי' גדולה להראנ"ח מד' המדרש "ובנים לא הי' להם הא הי' להם הם קודמין לכל". (ובענין נהיגת כבוד בפרנס שעבר ע' בס' ברכת ראש על נזיר מ"ז ע"ב, דהיכי שנתמנה השני לזמן בלתי מוגבל אלא לבסוף חזר הראשון אז יש לחוש לאיבה דשניהם, יעויי"ש):