המדרש והמעשה במדבר פז

בי"ד ובי"ד, עיי"ש וברמב"ם פי"ח מה"ע, וזה דוקא בהנך ארבעה, משא"כ באינך חייבי מיתות לא היה הכרוז יוצא אלא לפניו היינו במקום המשפט אך עכ"פ במקום המשפט גופי' היה מתפרסם חטאו של כל היוצא לידון, וממילא שגם זה, אי באוב ואי בידעוני הוי, היה מסור לכל, ולא לבי"ד לחוד, ותו א"א לפרש שיטת ר"א בדרך שישבנו למעלה, ומחורתא דלר"א לא הוי סליק אדעתי' כלל דשב"ש לצורך שעה הוא דעביד, ואיה"נ דסייעתי' דר"א מעובדא דשב"ש לאו אסיפא לחוד קאי (אהא דאשה נתלית) אלא ארישא נמי קאי, חדא דכל הנסקלין נתלין, ועוד דאשה נמי נתלית, ורבנן אתרוייהו השיבוהו, דמשום צורך שעה עשה, וראי' הביאו לו ממה שדן את כלן ביום אחד

אלא דתקשי מעתה, א"כ ר' אליעזר מאי טעמי', והא משמע דהא שאין דנין שנים ביום אחד הלכה פסוקה היא, ואי ס"ד דשב"ש לא לצורך שעה עביד, א"כ איך תלה שמנים ביום אחד בשתי עבירות, ומה יענה לפירכא זו שאין עליה תשובה:? **(ואמנם לכאורה יש להביא ראי' לר"א מסתמא דגמרא שהבאנו למעלה [סנהדרין ל"ה א'.] דאהא דא' התם קח את כל ראשי העם, חלק להן בתי דינין, מקשה הגמ' מ"ט, אלימא משום דאין דנין שנים ביום אחד, והא א"ר חסדא וכו' אבל במיתה אחת דנין, מאי איריא משום דרב חסדא, תי"ל, אפי' בלאו דרב חסדא, היש לך צורך שעה גדול מזה, בעובדא דפעור, הא איתא התם להלן [פ"ב א'] שהלך שבטו של שמעון אצל זמרי, ואמרו לו הן דנין ד"נ, ואתה יושב ושותק, הלך וקיבץ כ"ד אלף מישראל כו', הרי שאפילו במכשלה גדולה כזו, וכשבאו להמריד על בית דינו של משה כ"ד אלף מישראל, מ"מ לא הוי אפשר להו למידן שנים ביום אחד משום צורך שעה, אי לאו מדרב חסדא. וא"כ מכאן ראי' לכאורה לשיטת ר' אליעזר ויש לדחות, ואין להאריך

)** שבתי וראיתי די"ל דמילחא דא דרבנן ור"א במחלקת אחריתא היא שנויה. דהנה ידוע דעכ"פ במיתה אחת ועבירה אחת דנין שנים ביום אחד, ומה שהוכיחו רבנן דר"א מעובדא דשמנים נשים כבר תי' רש"י ז"ל בסוגיין, דאיכא באוב ואיכא בידעוני, והכתוב חלקו לשתים. וא"כ שתי עבירות היו. ואולם גוף דבר זה דאוב וידעוני שתי עבירות הן, אין זה דבר פשוט. דאיתא [להלן ס"ה, ובכריתות ד'.] מ"ש הכא דתני אוב וידעוני, ומ"ש גבי כריתות דתני אוב ולא תני ידעוני, ר' יוחנן אמר הואיל ושניהם בלאו אחד נאמרו, ר"ל אמר לפי שאין בו מעשה. ור"י מ"ט ל"א כר"ל, חלוקה דלאו שמה חלוקה, חלוקה דמיתה לאו שמה חלוקה, עיי"ש ברש"י, דלר"י אם עשה אוב וידעוני, בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת, וא"כ לדידי' דבתר לאו אזלינן, ודאי דדמי ממש לאחד חורש ואחד קוצר בשבת, או לאחד זיבח ואחד ניסך בע"ז, דמדשניהם בחלול שבת או שנים בעון ע"ז, ה"ז מיתה אחת ועבירה אחת, ובודאי שדנין שניהם ביום אחד. וע' לעיל ל"ה גבי בעל פעור דפשיט לי' להגמרא שכל הנדונין בפעור משום עבירה אחת נדונו, אעפ"י שהיו שם ד' מיני עבודות לבר מדרך עבודתה, כגון פוער לפעור ומקטר ומנסך לו [ע' סנהדרין, ס"ב] ולא כלם עבדו בשוה, מ"מ מדכלם משם לאו אחד נינהו, עבירה אחת קרינן בהו. נמצא דזה שכתב רש"י ז"ל [סנהדרין, מ"ה.] דאוב וידעוני שתי עבירות הוו, איננו אליבא דכו"ע: **(וראה שבתוס' שם (ד"ה ב' עבירות) כפי הנראה נזהרו בזה, שכתבו וז"ל, ומעשה דשב"ש יש בעלת אוב וידעוני ויש חובר חבר ושאר מכשפות, עכ"ל. כונתם לענ"ד לתרץ אף אליבא דר"י, דהא עכ"פ שאר מכשפות ודאי שהוא חלוק אף בלאו, אבל הא מרש"י משמע דלא הי' שם אלא אוב וידעוני בלחוד. ודברינו כאן אליבא דרש"י אזלי

)** ואמנם פלוגתא דא דר' יוחנן ור"ל גבי אוב וידעוני (דלר"י א"ח אלא אחת) באמת בפלוגתא דתנאי היא שנוי', דהא ר"י