המדרש והמעשה במדבר פה

באשקלון, אמרו לו פ' נשים תלה, ואין דנין שנים ביום אחד, עכ"ל והנה שתים זו שמענו שנחלקו ר"א וחכמים בהו, דלר"א כל הנסקלין נתלין, וגם אשה נתלית, ולפי"מ דס"ל לר' אליעזר דעובדא דשב"ש לאו משום צורך שעה הוי, בדין היה שיסתייע ר"א מעובדא דא אף אקמייתא (דכל הנסקלין נתלין) כמו שנסתייע אבתרייתא (דאף אשה נתלית), דהא הנך נשי דאשקלון לא עון דמגדף ולא עון דע"ז, אלא עון דאוב וידעוני הוי כדאיתא התם, ומדאעפי"כ תלה אותן שב"ש, ש"מ תרתי, דכל הנסקלין נתלין ודגם אשה נתלית, ובאמת משטחיות לשון המשנה דסנהדרין שם משמע דלא נסתייע ר"א מעובדא דשב"ש אלא אבתרייתא לחוד, דאשה נתלית. והוא תמוה

ולולא דמסתפינא הוי אמינא בה דבר חדש, עפי"מ דאיתא בסנהדרין שם [וכן כיבמות, צ'] תניא ארב"י שמעתי שבי"ד מכין ועונשין שלא מן התורה, ולא לצבור על דברי תורה אלא כדי לעשות סייג לתורה והנה הך שלא לעבור על ד"ת אינו מובן כלל, ורש"י ז"ל פירש וז"ל, ולא שיתכונו לעבור ע"ד תורה, לבוד מלבם חיוב מיתה לשאינו חייב כו' עכ"ל, ומעודי הייתי מצטער על הבנתו, וכי דא צריכה היא להשמיענו, שלא יתכונו בי"ד לעבור עד"ת ולבוד להם עונשים אשר לא צוה ד'

? אמנם איתא [בסנהדרין, נ"ב] אימרתא בת טלי ב"כ שזינתה היתה, הקיפה ר"ח ב"ט חבילי זמורות ושרפה, א"ר יוסף טעה בתרתי כו'. ויש שם דברים תמוהים להגאון מהרש"ל ז"ל, וז"ל שם: ויש לי לישבו דלא טעה, וצורך שעה היה, ומשו"ה שרפה שלא כדין, ואינני חולק על התלמוד, שאין בו נפקותא וכו', עכ"ל והוא תמוה טובי, דסו"ס אם יש כאן מקום ללמד זכות על ר"ח ב"ט, א"כ למה לא היפך גם ר' יוסף עצמו בזכותו, ולמה אמר שטעה בתרתי, ועוד דגם ממשנתנו ק' על המהרש"ל, שהשיבו חכמים לראב"צ (אהא שהעיד על בי"ד שבזמנו ששרפו ב"כ ע"י חבילי זמורות) "לא היה אותו הבי"ד בקי", ור' יוסף אמר עלה "שהיו בי"ד של צדוקין", ולעז זה למה, הלא מוטב היה להם להשיב לראב"צ שמפני צורך שעה שרפוה ע"י ח"ז שלא מן הדין, וכמו"ש מהרש"ל אהא דרחב"ט, וגם זו שאמר ר' יוסף על אותו הבי"ד (שהזכיר ראבר"צ) "דבי"ד של צדוקין היה" צריך באור, דלמה לא ניחא לי' להניח ד' המשנה כפשוטן, "שלא היה בקי", דהא גם ראבר"צ ג"כ היה סבור דע"י חבילי זמורות שורפין:

לבאר דבר זה נ"ל, דהיא הנותנת, ודאי אי לאו שהיה דבר זה (שרפה דב"כ ע"י פתילה של אבר או ע"י חבילי זמורות) תלוי במחלקת של פרושים וצדוקים, אז באמת אפשר היה שיארע בזמן מן הזמנים שישרפו ב"כ גם ע"י חבילי זמורות, שלא כדין ומשום צורך שעה, אבל עכשיו שהוא דבר שאין הצדוקין מודין בו, איך אפשר שלצורך שעה יעשו חכמים כמותם, והלא מצינו בכ"מ ולענין עומר, לענין ניסוך המים ובמעשי פרה) שנזהרו חכמים בכ"מ לעשות פומבי היפך דעת הצדוקים (וכדאמרו במנחות פר"י, שהי' קוצרין בעסק גדול כדי להוציא מלבן ש"צ) ואיך יעשו אפילו לצורך שעה כמותם, והלא עי"ז יתנו מכשול לפני העם ומקום לצדוקים לרדות (ולהיפך מצינו [מכות, ה'] בעובדא דיהודה בן טבאי, שהרג עד זומם אחד, לפי שבזה גופי' ראה צורך שעה להוציא מלבן של צדוקים, שהיו אומרים אין הע"ז נהרגין עד שיהרג הנידון, עכ"פ הא זה ודאי לא יתכן, דליעבד עובדא לצורך שעה לחזק דעתן של צדוקים

) נמצא דהא בהא תליא, דאלמלא שהיה בדבר זה מחלקת הצדוקים, אז לא הוי צריכינן כלל למימר על אותו הבי"ד שבימי ראבר"צ שלא היה בקי, דכבר אפשר הוי למימר דלעולם בקי הוי, אלא שלצורך שעה עשה, ומדלא השיבו כך, ש"מ דהוי קים להו לרבנן שנחלקו הצדוקים בזה, וממילא דתו א"א שיעשו בי"ד של פרושים כמותם, ואפילו לצורך שעה, וע"כ או דטועים היו, או דצדוקים הי', ואמנם סתמו חכמים במשנה בתשובתם ואמרו סתם "שלא היה בי"ד של אותה שעה בקי", ובא ר' יוסף ופירש, דמדבלאו הכי עכצ"ל שנחלקו בה הצדוקים, א"כ תו אין צורך למימר שהיו בי"ד של פרושים וטעו, דהא יותר קרוב לומר דאותו שימר