המדרש והמעשה במדבר פד

פרשת בלק (בדין בי"ד מכין ועונשין לצורך שעה) קח את כל ראשי העם והוקע אותם וגו', אר"י א"ר, א"ל הקב"ה למשה חלק להן בתי דינין, מ"ט אילימא משום שאין דנין שנים ביום אחד, והא א"ר חסדא ל"ש אלא בשתי מיתות וכו', אלא כדי שישוב חרון אף מישראל [סנהדרין, ל"ה, א']

רש"י ז"ל פירש כאן, וז"ל והוקע אותם, את המחויבין וכו', ועוע"ז בסקילה, וכל הנסקלין נתלין, עכ"ל. והוא תמוה, דזו ד' ר' אליעזר, וחכמים פליגי להלן במשנה [מ"ה, ב'.] וס"ל דאינו נתלה אלא מגדף ועוע"ז, ונהי דבנ"ד אין נ"מ, דהא הנך שנצמדו לבעל פעור עוע"ז היו, עכ"פ תמוה, דלאיזה צורך סתים כאן רש"י כר' אליעזר דשמותי הוא, נגד רבנן דפליגי, וכתב דכל הנסקלין נתלין

? כיוצב"ז יש לתמוה בפירש"י עה"ת [דברים, כ"א] ותלית אותו, רבותינו אמרו כל הנסקלין נתלין וכו', עכ"ל, והא רבותינו החולקים על ר"א לא כך אמרו, אלא דאינו נתלה רק המגדף והעוע"ז. ואמנם דברי רש"י ז"ל על התורה יש לישב, דאין זה אלא המשך הדרש שהביא רש"י ארישא דקרא, כי יהי' באיש חטא וגו'. סמיכות הפרשיות (לפ' בסו"מ) מגיד שאם חסים עליו או"א, סופו לצאת לתרבות רעה,. ויעבור עבירות ויתחייב מיתה בבי"ד, עכ"ל. והנה שינה רש"י את לשון הגמרא [בסנהדרין, פ"ב. א'] שאמרו שם "סופו ללסטם את הבריות". וכונת רש"י ז"ל ברורה לענ"ד, שבא לתרץ את הקושיא המפורסמת, דאיך יהי' תחילתו של בסו"מ חמור מסופו, דסופו (עון רציחה, לכשילסטם את הבריות) אינו אלא בסייף, והשתא בתחילתו איך ידון בסקילה. ועכצ"ל כמו שתירץ בפענח רזא, דסופו ללסטם בשבת, ויהיו בידו עון רציחה ועון חלול שבת יחדיו, וממילא יהי' בסופו נדון ג"כ, כמחויב שתי מיתות, בחמורה, היינו בסקילה, אפשר שלזה נתכוין גם רש"י ז"ל, וע"כ דייק במתק לשונו "ויעבור עבירות", כלומר עבירות הרבה, עד שידון בסקילה עליהן. ונמצא שאין סופו חמור מתחילתו וזה נכון מאד בכונת רש"י ז"ל

ובודאי שא"א לדרש זה בסמיכות הפרשיות הללו להתפרש אלא אליבא דר' אליעזר דוקא, דכל הנסקלין נתלין (דאי לרבנן איך סמכו ענין לו להא דותלית, והא לרבנן גם מחלל שבת גופי' אינו בתלי'), וזהמ"ש רש"י שם "רבותינו אמרו כל הנסקלין נתלין" (היינו אף מחלל שבת בכלל) וכבר ידועה דרך רש"י ז"ל בפירושו על התורה להיות נמשך לפעמים אל הדרש אף אליבא דחד תנא, ודלא כהילכתא. ובזה נתישבו ד' רש"י ז"ל עה"ת

אבל מה שסתם רש"י את דבריו גם בש"ס סנהדרין שם כר' אליעזר, ובלא שום הכרח, זה ודאי צ"ע. וביותר תמוהים ד' רש"י [בש"ס ב"מ, פ"ג, ב'] גבי ראבר"ש, דאמרו לו אל ירע בעיניך, שהוא ובנו באו על נערה המאורסה ביוהכ"פ, פרש"י וז"ל שהוא בסקילה, וכל הנסקלין נתלין. עכ"ל, והלא לחכמים דר"א נערה המאורסה אינה כלל בתליי', וכבר ידוע דבפירושו על הגמרא נזהר רש"י ז"ל תמיד לפרש אליבא דהילכתא דוקא, ואיך סתם רש"י בשני מקומות כר"א נגד חכמים החולקים עליו

ואמנם גם בגוף ל' המשנה דסנהדרין מ"ה שם יש לדקדק דקדוק עצום, דהצעת ל' המשנה כך היא: כל הנסקלין נתלין, דברי ר' אליעזר, וחכ"א אינו נתלה אלא המגדף ועוע"ז כו) האיש פניו כלפי העם והאשה פניה כלפי העץ, דר"א, וחכ"א האיש נתלה ואין האשה נתלית, א"ל ר"א והלא שמעון ב"ש תלה נשים