המדרש והמעשה במדבר פג

עליהם למפרע, הלא בודאי דבכהא"ג לא יתרצה המוכר בתנאי, וממילא דל"ש כלל לומר אדעתא דהכי לא אקדיש, וז"פ וברור. ומה שהעיר הג' המחבר הנ"ל מהא דקדושין נ"ז גבי צפורי מצורע, דאמרינן התם בנמצאת טרפה דלא חל עלה קדושה כלל, מזה בודאי אין ראי', חדא דהתם נמי משל יחיד הם נקחים, ועוד דהתם לאו משום אדעתא דהכי ל"א אתינן עלה, אלא משום דשחיטתה או קיחתה אוסרתה, ואי לא חזיא בשעת שחיטה או בשעת קיחה, ממילא לא נאסרה. וז"פ

עוד ראיתי לכ"י הה"ג המחבר שי' בספרו כלי חמדה הנ"ל שהביא דבר תימא מתרגום יוב"ע עה"כ ושחט אותה לפניו הוסיף יוב"ע "ויבדקינה בתמני סרי טריפן". והוא באמת תמוה מאד, וידוע דבש"ס חולין י"א מבואר להיפך והביא ראי' מהך מילתא גופה דאזלינן בתר רובא, דאל"כ ניחוש דילמא טרפה היא. והה"ג המחבר הנ"ל האריך מאד בישוב ד"ז. ולענ"ד נ"ל לישב בפשיטות, דהנה עיקר הוכחת הש"ס בחולין שם הוא ממה דדרש רבה בר ר"ש שם ושחט אותה ושרף, מה שחיטה כשהיא שלמה, אף שרפה כשהיא שלמה, ולכאורה הוי מסתבר טפי לדרוש סמיכות זו כי היכי דדרשינן גבי כסוי, ושחט וכסה, מי ששחט הוא יכסה [חולין, פ"ז.] הכי נמי נימא מי ששחט הוא שישרוף, אך באמת זה לא יתכן עפי"מ דמסקינן ביומא מ"ג לא מצינו שחיטה שפסולה בזר, ושרפת פרה ודאי דבעי כהונה כמבואר, וא"כ א"א לדרוש סמיכות זו מי ששחט הוא שישרוף דהא שוחט זר ושורף כהן, ומשו"ה דרש לה ורבה בר ר"ש לדרשה אחריתא, מה שחיטה כשהיא שלמה, אף שרפה וכו' וממילא דע"כ א"א למיבדק מי"ח טרפות, וכ"ז אליבא דידן אך באמת מוכח מן הספרי דיש ביה פלוגתא דתנאי, ויוב"ע הא בפירוש כתב אקרא דושחט אותה "וכהנא אוחרן יכוס יתה", הרי דס"ל ליוב"ע דשחיטת פרה ג"כ בעי כהונה. ולדידי' ודאי דמסתבר טפי למידרש להך סמיכות דושחט ושרף וכי היכי דדרשינן גבי כסוי) היינו דמי ששחט הוא שישרוף, דאידי ואידי כהונה בעי, וממילא דתו לא אשתייר קרא למידרש מה שחיטה כשהיא שלמה אף שרפה כשהיא שלמה, ואפשר דליוב"ע באמת לא בעינן כלל שלמה בשעת שרפה, וממילא דאפשר בבדיקה, ומדאפשר, הדרינן לכללא דכל היכי דאיכא לברורי מבררינן, (ואע"ג דלדידן לא מחמרינן למיבדק אלא בריאה לחוד, משום דהוי מיעוט המצוי, מ"מ אפשר דאין זה אלא בחולין, דלא הוי אלא ספק לאו, דלרמב"ם מותר מה"ת אפי' בס' השקול, משא"כ לענין קדשים, דהוי ספק עשה, וכמו"ש בחו"ד ובשאר אחרונים) ומעתה יתבאר שפיר דיוב"ע לשיטתו, דמצריך כהונה לשחיטת פרה, וממילא שפיר דריש ושחט ושרף (כי היכי דדרשינן גבי כסוי.) מי ששחט הוא שישרוף, וליכא ילפותא להצריך שלמה דוקא אף בשעת שרפה, ומשו"ה כתב ויבדקינה בתמני סרי טריפן, דמדהוי קדשים ומדלדידי' אפשר לברר מבררינן. ודו"ק כי לחומר הנושא נכון הוא. (ואמנם אהך דושרף כ' שם יוב"ע "ויוקד כהן אוחרן" וכו', אבל זה לק"מ, דהך "אוחרן" הוא רק דלא בעי סגן ולאפוקי מאלעזר (ומשום דכתיב "לעיניו") ולא לאפוקי שלא יהי' השוחט גם השורף, כמבואר לכל מעיין שם.): נסדר בדפוס של ר' העניך פאלמאן, בפיעטרקוב.