המדרש והמעשה במדבר פב

אף לדידי' בעי כהן (דאם נפרש ד' ריב"ז במ"ש ששרתו ידי היינו בשחיטה, א"כ משמע דאף לכתחילה כשר בזר) ועיין בכ"ז

ובספר כתב איש שלומי הרב הגאון דק' דוואהרט שיחי' שנדמ"ח (וכבר העירותי על קצת מדבריו בדרוש זה לעיל) ראיתי מ"ש עוד לחקור, למה לא נימא בפרה שנמצאת טרפה (וכן בכל הקדשים שנשחטו ונמצאו טרפה) אדעתי' דהכי לא אקדשה, והוי הקדש טעות, והאריך בזה, ולדעתי אין צורך לכל האריכות, ואין מקום לפלפול בזה, דהא לפי"מ שהקשו התוס' ב"ק ק"י שם, א"כ כל לוקח מקח ונתקלקל אח"כ, נימא אדעתא דהכי לא לקח, ותי' התוס' (וברא"ש ובשטמ"ק שם ביתר ביאור) דרק בדבר שבידו להתנות, היינו שאינו תלוי בדעת אחרת, בזה אמרינן "אדעתא דהכי", והוי כאילו התנה, משא"כ בנ"ד, דתלוי גם בדעתו של מוכר ואם יתנה לא יתרצה המוכר, א"כ ל"ש נמי אדעתא דהכי כו' יעויי"ש, וכדבריהם מוכח מן הש"ס שם, דלא נקט אלא חטאת ואשם וכדומה לזה, דהויין קרבן יחיד ונקנים במעות חולין, ומקדישם, ובידו להתנות דעל תנאי כו"כ הוא מקדישם, משא"כ בפרה וכל ק"צ, שנקנים ממעות הקדש, וע"י המכירה המעות יוצאות לחולין, והפרה נתפסת בהקדש תחתם, ואם יתנה הלא יאסור המוכר להשתמש במעות, ויהי' דין מעילה **(בזר, ור' יעקב מאורליינש פירש מדנוהגת נמי בחולין, והקשו שם מהא דזבחים י"ד, דאדאמר התם שחיטה לאו עבודה מקשה הש"ס, והא א' רב שחיטת פרה פסולה בזר, ובשלמא לרש"י פריך שפיר, דהא איכא שחיטה שאינה כשרה בזר, אבל לפי' ר"י מאי פריך, נהי דשחיטת פרה פסולה בזר, מ"מ הא אכתי י"ל דלאו עבודה היא, מדנוהגת נמי בחולין. עיי"ש שנדחקו התוס' בק' זו

ולענד"נ לישב ולא זו בלבד שאין מכאן ק' לשיטת הר' יעקב, אלא ראי' נמי איכא ונקדים לדקדק דקדוק עצום בלישנא דגמרא שם, בהא דמסיק בקושיתו "ואמר רב עלה אלעזר וחקה כתיב", ולכא' מסקנא זו כאן היא שפת יתר לגמרי, דלמאי נפ"מ כאן מהיכי יליף לה רב, ואמנם לשיטת הר' יעקב הוא מדויק מאד דהא לדידי' משו"ה שחיטה לאו עבודה, מדנהגה גם בחולין, א"כ כל זמן שהיו ישראל במדבר היתה גם שחיטה עבודה, מדלא נהגה אלא בקדשים (וכ"כ האחרונים באמת) ולפי"ז תקשי, איך יליף רב דשחיטת כל פרה פסולה בזר מהא דאלעזר וחקה כתיב, דילמא אלעזר שאני, דהא התם אפרת מדבר קאי, דלא הוי נהגה אז שחיטה אלא בקדשים, והתם ודאי שחיטה עבודה הוי, והוי בעי כהונה ואלעזר, ואיך הוכיח רב מזה להצריך כהונה בשחיטה אף בפרת דורות אלא ע"כ דס"ל לרב דהא דנוהגת שחיטה אף בחולין לא מעלה ולא מוריד, וממילא דשחיטה עבודה היא תמיד. זוהי כונת ק' הש"ס ומכאן ראי' לפירושו של הר"י מאורליינש, והיינו מה דדייק ומסיק ואמר רב עלה אלעזר וחקה כתיב", דאי לאו הך מסקנא לא הי' שום מובן לפירכת הש"ס אהא דשחיטה לאו עבודה מגוף דינו של רב בשחיטת פרה, דהא לפי' ר' יעקב מאורליינש אין שום שייכות בין זל"ז, וכדמקשי התוס' שם, ועיקר הפירכא היא רק מדמסיק עלה "אלעזר וחקה", וכמו שבארנו וע"ז משני, שאני שחיטה דקדשי בה"ב היא, כלומר ושפיר הוכיח רב מהא דאלעזר, דאפילו אי נימא דבקדשים ממש יש לחלק בשחיטה בין מדבר לדורות, מ"מ בקדשי בה"ב אין סברא לחלק. ודו"ק היטב

ולפי"ז לא לבד שאין מסוגיא זו ק' לשיטת ר' יעקב, אלא ראי' נמי איתא, דאי פ"ד כרש"י, דטעמא דשחיטה לאו עבודה היא משום דכשרה בזר, א"כ מגוף דינו של רב הוי מצי למיפרך ואין צורך למה דמסיק עלה רב אלעזר וחקה כתיב. ודו"ק

ולאח"ז רב אתי לידי ס' לב ארי' על חולין וראיתי שם בסוגי' דאברי בשר נחירה שהעיר אגב אורחי' מהא דזבחים י"ד ולפלא שלא נחית לדייק כמו שדייקנו לה"ר מזה לשיטת ר' יעקב, והלך בדרך אחרת והנ"ל כתבתי)**