המדרש והמעשה במדבר פא

דאל"כ לא הוי שאני לן בין שחיטה לשאר עבודות, וא"כ מזה גופה ממה "ששרתו ידי" בשחיטה (אעפ"י שאינני כהן) מוכח דכקדשי מזבח חשיבי, וממילא נפשט הספק שלכם דלענין שאר עבודות עכ"פ אשתרו כלאים גבייהו, ובכלי לבן דכל השנה היא נעשית, שהם של כלאים, (וכשיטת הרמב"ם ז"ל)

ומסיים הספרי "וכל כך למה" (כלומר, אם הבין ריב"ז את שאלת תלמידיו, למה אמר להם מתחילה דבבגדי זהב נעשית) "כדי לחדד את התלמידים", הם שאלו ברמז אף הוא השיבם ברמז "כדי לחדדם", דמזה גופא שאמר להם "בבגדי זהב" כבר קבלו את תשובתם על עיקר השאלה שלהם, היינו דמצד כלאים אין כאן איסור

הנה כי כן נתישב לנו כמין חומר סגנון וכוחם של ריב"ז ותלמידיו בספרי דלעיל, ותו אין סתירה מזה למה שהעלו התוס' דריב"ז לא הי' כהן, ואצטמדו ד' הרמב"ם דמעשי פרה בכלאים היא נעשית. ושחיטתה בזר, וכמו"ש בפ"א מה' פסוהמ"ק, ואמנם מזה יהי' מוכח דשחיטתה אף לכתחילה בזר כשרה, וזה דלא כמו שהעלתי כאן בהגהה, דהרמב"ם מחלק בשחיטת פרה בין לכתחילה לדיעבד,

ודלכתחילה

**(ומאחר דקיי"ל כרב באיסורא, ומדר"י לא שמענו אלא להכשיר בדיעבד שחיטת זר בפרה, ע"כ בכל מה דל"פ ר"י עלי' דרב בפירוש, שפיר פ' הרמב"ם כרב, היינו דאהרן אשחיטה נמי קאי, ואלעזר נמי אשחיטה קאי, וחקה בתרוייהו לא קאי אשחיטה, וממילא דלכתחילה, בין בפרו ובין בפרה בעי כהן, ובדיעבד בתרוייהו כשרה בזר

ומעתה ניחא מאד, דבה' פ"א, ששם הרמב"ם ז"ל הכשר מעשי' לכתחילה נקיט ואתי, שפיר כ' הרמב"ם דכל מעשי פרה מתחילה ועד סוף (היינו שחיטה נמי) אינה אלא ביום ובזכרי כהונה, אך בפ"א מה' פסוהמ"ק, התם להדי' אדיעבד קאי, ובחדא מחתא מחית לפרו ופרה, ודייק וכתב חוץ מן הטמא כו' ואם עבר ושחט כו', וכן פר של כ"ג, אעפ"י שנאמר בו ושחט אהרן (הרי דס"ל דעכ"פ קרא דאהרן לכתחילה אשחיטה נמי קאי) אף פרה אדומה ששחט הזר כשרה, לא אמר שהזר שוחט אותה, אלא שאם שחטה כשרה, ממש דומיא דפרו של אהרן (דלכתחילה ודאי אינה אלא בכ"ג, ומטעם בעלים). "שאין לך שחיטה פסולה בזר", הנה לא אמר הרמב"ם בלישנא דשמואל "שחיטת פרה כשרה בזר", דהוי משמע מני' דאפילו לכתחילה נמי, אלא תפס לישנא דר"י, בשאין לך שחיטה פסולה בזר", היינו דעכ"פ בדיעבד אין לפוסלה, דחקה ודאי לאו אשחיטה קאי, וכטעמי' דרב בפרו של אהרן "דשחיטה לאו עבודה היא", ומה דטעין רב שאני פרה דקדשי בה"ב היא, אולי בשיטת ר' שמעון אמרה דלא ס"ל חטאת קרי' רחמנא וכדלעיל, אבל לר' יוחנן דכרבנן ס"ל אין זו טענה, וכן להרמב"ם לשיטתי' דפסל יוצא דופן בפרה, וכ' להדי' "משום דחטאת קרי' רחמנא", תו לא שני לן בין פרה לפרו, וע"כ דבתרוייהו חקה לאו אשחיטה קאי

ומעתה נתישבו לנו כמין חומר פסקי הרמב"ם בה' פסוהמ"ק ובה' פ"א, ואין שום סתירה מהתם להכא והגאון בעל עין משפט שפיר ציין אהא דאמר רב דשחיטת פרה פסולה בזר, "ה' פ"א פ"ד", דמדאמר הרמב"ם התם כל מעשיו מתחילה ועד סוף אינה אלא ביום ובזכרי כהונה, ע"כ מוכח דשחיטה נמי עכ"פ לכתחילה כרב ס"ל דאינה בזר, וכמו שהוכחנו

וראה זה חדש הוא בכונת הרמב"ם ז"ל לחלק בשחיטת פרה בין לכתחילה לדיעבד, ולמעיין בסוגית הש"ס שם ובפסקי הרמב"ם אולי אין זה רחוק מן האמת, דאל"כ תקשי טובי מה שתמהתי למעלה, איך יתכן שישמיט הרמב"ם לגמרי הלכה זו דשחיטת פרה במקומו, בה' פ"א, ויסמוך עמ"ש בזה שלא במקומו, בה' פסוהמ"ק

אגב אורחי' עמדתי ע"ד התוס' יומא מ"ב שם ד"ה שחיטה לאו עבודה היא, פירש"י מדכשרה)**